במשך כ-270 ימים אייל כץ היה קצין קרבי במילואים שנלחם בשני סבבים שונים בצפון, אבל בשנה האחרונה הקצין החליף את המדים לחולצה הכחולה והשרוך האדום של חטיבת בני המושבים, והפך לאיש חינוך.
הדרך של אייל אולי מפתיעה, אבל היא מספרת את הסיפור של כל כך הרבה מהחניכים בנוער העובד והלומד - אלו שגדלו בתוך התנועה, תרמו למדינה והחליטו לסגור מעגל ולהמשיך לתרום, כל אחד בדרך שלו.
"גדלתי בתנועת הנוער העובד והלומד בקן מזכרת בתיה, מכיתה ד' ועד שנת השירות, ואז התגייסתי לנח"ל," מספר כץ את תחילת הדרך שלו, "אחרי ההכשרה יצאתי לפיקוד ולקצונה, עזבתי את המסלול ואת הגרעין ונהייתי מ"מ בגדוד 50."
גם אחרי השחרור, אייל לא ניתק קשר עם החיילים שלו, שרבים מהם עדיין פעילים בתנועה. ואז הגיעה המלחמה, ואחריה - ההצעה ששינתה את המסלול שבו היה.
"הייתי אחרי תואר ראשון בפיזיקה, ואחרי הסבב השני שלי, ואז אחד המפקדים במחלקה הציע לי להצטרף איתו לסמינר מדצ"ים - סמינר לצעירים שמיועדים להיות מדריכים", הוא מספר. "הרבה זמן רציתי לעשות תפקיד בתנועה. מאוד אהבתי את זה כשהייתי שם, ואני מאוד מאמין בתנועה ובדרך שלה. הצטרפתי אליו - חודש של הכנות ושבועיים של סמינר. רגע לפני היינו בגבול לבנון וחטפנו הפגזות, ועכשיו אנחנו מורידים את המדים ושמים חולצת תנועה. חזרתי לעשות משהו שלא עשיתי 12 שנה. זאת הייתה חוויה מטורפת".
מה שהתחיל כחזרה חד-פעמית הפך למסלול מחודש. "מאותו הקיץ המשכתי לעשות תפקידים בבני המושבים - בטיולים, מנהלות ועוד. עכשיו יש לי תפקיד קבוע בבני המושבים. חזרתי מטיול חנוכה שבו הייתי אחראי על תשתית ומנהלה של כ-900 חניכים".
עם למעלה מ-270 ימי מילואים מאז ה-7 לאוקטובר, נראה שהמעבר של אייל אמנם חד, אבל בשני המקרים מדובר בתחושת שליחות - אם בגבול מדובר על הגנה על המדינה, בתנועה מדובר על חינוך הדור הבא, זה שעליו מגינים, וזה שעתיד להתגייס ממש בעוד רגע. נראה שבין אם מדובר בחולצת התנועה או במדי הנח"ל, הערכים של התנועה נשארים עם מי שלובש אותם. הסיפור של אייל כץ הוא ההוכחה לכך שלא משנה באיזה תפקיד אתה נמצא, המטרה נשארת זהה.