אוניברסיטת לטביה עותרת לבג"ץ בעניין ההחלטה שלא להכיר בתאריה לצורך תשלום הטבות שכר

חברת מודום, נציגת אוניברסיטת לטביה בישראל, עתרה היום לבג"ץ נגד המדינה בעניין החלטתה של המדינה לשלול את ההכרה בתארי אוניברסיטת לטביה בישראל, והחלטתה להפסיק את תשלום הטבות השכר המשולמות בשירות הציבורי לבוגרי השלוחה, ולהתנות את המשך מתן ההטבות בעמידה בבחינה להוכחת "ידע אקדמי".



העתירה הוגשה על ידי עורכי הדין ברקמן, וקסלר וקליין ממשרד עורכי הדין ברקמן וקסלר סהר בלום ושות', נגד הגוף להערכת תארים אקדמיים במשרד החינוך, הממונה על השכר והסכמי העבודה במשרד האוצר, יובל רכלבסקי, נציבות שירות המדינה ופרקליטות המדינה.



העתירה הוגשה לאחר שביום 20.3.03, פורסמה החלטתה הסופית של המדינה בעניין "פרשת תארי אוניברסיטת לטביה". החלטה זו ניתנה בהמשך להחלטת המדינה מחודש יוני 2001, להפסיק זמנית ובאופן גורף את הליכי הבדיקה לשם מתן אישורי שקילות לתארים שהוענקו על ידי אוניברסיטת לטביה לבוגריה בארץ.



על פי החלטה זו, תישלל לצמיתות שקילות התארים של אלפי בוגרי אוניברסיטת לטביה בארץ שכבר קיבלו אישורי שקילות, וכן תישלל מאלפי בוגרים שטרם קיבלו אישורי שקילות כל אפשרות לקבלם, והם לא יוכלו להיחשב כבעלי תואר אקדמי לכל דבר ועניין.



המדינה החליטה לאפשר לכל מי שירצה בכך, להוכיח את הזכאות לקבלת הטבות שכר בהתאם להסכמי העבודה בשירות הציבורי, באמצעות מעבר בחינה, בה על העובד להוכיח כי צבר ידע אקוויוולנטי לתואר אקדמי במוסד מוכר ישראלי בתחום שלטענתו למד.



בעתירה שהוגשה היום נתקפת החלטה זו. לטענת העותרת, הסיבה להחלטת המדינה לשלול את ההכרה בתארי אוניברסיטת לטביה נעוצה ברצונה של המדינה להביא לחיסכון תקציבי ולצמצום הזחילה בשכר של העובדים בשירות המדינה, ולא משיקולים אקדמיים.



עוד נטען כי במטרה להביא חיסכון תקציבי, נשללה באופן גורף וקולקטיווי ההכרה בכל התארים של בוגרי שלוחת לטביה, מבלי שהיה בירור פרטני וענייני לכל אחד ואחד מהם, ומבלי שהעניין עבר ביקורת שיפוטית כלשהי.



לדברי העותרת, אילו נערכה חקירה פרטנית לכל אחד מבוגריה, היה נשמע קולם של אלפי אנשים ישרי דרך והגונים, רציניים ותמי לב, שאין להם קשר להאשמות המכפישות והמגמתיות הנזכרות בדוחות החקירה של המדינה.



העותרת מדגישה כי טענת המדינה כי שלוחת אוניברסיטת לטביה בישראל פעלה "כתעשייה של מכירת תארים" הינה טענה מופרכת לחלוטין. העותרת טוענת כי המדינה שללה ממנה את זכות הטיעון ומנעה ממנה את האפשרות לפרוש בפני המדינה, לפני קבלת ההחלטה, את תמונת המצב האמיתית והמלאה באשר ללימודים שהתקיימו במסגרתה.