כל הדיוט, שלא לומר אידיוט, יודע שדמוקרטיה זה שלטון העם. כל אדם עם ידע מינימלי בדמוקרטיה יודע שאין די בבחירות כדי להבטיח את קיומה של דמוקרטיה - לראייה ההיסטוריה - ב-1933 קיבלה המפלגה הנאצית 43.9% מסך ההצבעות (17,277,180 גרמנים בחרו בהם).
מעטים, בעיקר כאלו שלמדו את זה, מכירים את מעגל המשטרים (אנאקיקלוסיס) של פוליביוס, הפילוסוף וההיסטוריון היווני.
היוונים קצת מבינים משהו בדמוקרטיה מאחר שהמקור של המילה הוא יווני והביצוע הראשוני של דמוקרטיה קרה ביוון 507 שנים לפני הספרים.
תיאוריית מעגל המשטרים מדברת על שלטון כאל יצור חי שכמו כל דבר חי, מת, נרקב או נובל.
ע"פ מעגל המשטרים, שורש השלטון הוא הצורך בביטחון, ובהערכה כלפי אדם המצליח לספק אותו.
כך נוסד, בעצם שלטון יחיד לטובת העם - מלוכה (מונרכיה).
עם זאת, ככל שעובר הזמן, כשהשליט מקבל את תפקידו בירושה ולא נבחר בזכות עצמו, הוא יאמין ששליטה היא זכותו הטבעית ומאחר שזה כך, גם מגיע לו חיים טובים יותר מאחרים וכאן המלוכה קורסת למה שפליביוס הגדיר "טיראניה", שזה שלטון אוטוקרטי.
כלומר, היחיד מולך למען עצמו ולא למען העם ושלטונו מושחת ורע לאזרחיו.
בשלב הזה של יקומו המוסרים והאמיצים מבני העם וידיחו את הטיראן ויקימו "אריסטוקרטיה" (שלטון האנשים הכי טובים), שזה שלטון מעטים הנתמך על ידי העם ומכוון לטובתו.
אבל מאחר שגם הם לא נבחרים על ידי העם, גם האריסטוקרטים מעבירים בירושה את השליטה שלהם, ונוצר שלטון "אוליגרכיה" (שלטון מעטים) ולכן קם "שלטון העם" או דמוקרטיה, שלטון הכלל לטובת הכלל.
כל עוד הציבור מבין את הערך של השוויון בפני החוק, השוויון הכלכלי היחסי וחופש הביטוי - היתרונות העיקריים של הדמוקרטיה - המדינה מתנהלת כמו שצריך.
אבל כנראה שבני האדם נועדו לחזור על טעויות העבד כי פליביוס בעצם מתאר מעגל שחוזר על עצמו - אנא (חזרה) קיקלוסיס (מעגל).
דמוקרטיה, כשלא נשמר השוויון, חופש הביטוי והחוק, מתדרדרת לאנרכיה - מלחמות אזרחים ואי יציבות שלטונית - שמובילה לשלטון ההמון או שלטון הרוב (אוכלוקרטיה). האנרכיה הזו תבוא אל הקצה שלה כששוב יגיח שליט יחיד כדי לכונן ביטחון וסדר באומה המתפרקת, ומכאן מתחיל מעגל המשטרים מחדש.
אנשים שלמדו היטב את מעגל המשטרים היו האנשים שכתבו את החוקה האמריקאית, שהתבססה על הפרדת רשויות, הגבלת הכוח של היחיד ושמירה על זכויות הפרט. החוקה האמריקאית, ובכלל חוקות דמוקרטיות, אמורות להגן על מדינה ממעגל המשטרים האכזרי.
מאז מלחמת העולם השנייה, האנושות - בזכות מדינות דמוקרטיות עם חוקות דמוקרטיות חזקות - הגיעה לשגשוג חסר תקדים. ארצות הברית של אמריקה, עם חוקה חזקה ומדיניות דיפלומטית שבגרעין שלה הפצת הדמוקרטיה והשגשוג שהיא מביאה לכולם, הובילה את התקופה הזו.
מה שראינו עם בחירתו השנייה של דונלד טראמפ - בגלל המולטי-מיליארדרים, שכל מטרתם זה רווח גדול יותר ותשלום מיסים מינימלי - הן התקפות ישירות, אכזריות וחסרות רחמים נגד המבנה החוקתי המפואר של "האיחוד", שהפך את ארצות הברית למדינה העשירה בהיסטוריה.
ואנחנו רואים את זה גם כאן בישראל בזעיר אנפין.
חיבור קטלני
שורש השלטון הוא הצורך בביטחון, ובהערכה כלפי אדם המצליח לספק אותו.
בגלל זה בנימין נתניהו - "מר ביטחון", "מר כלכלה", "מר ליגה אחרת" - הפך לראש הממשלה הישראלי עם הכי הרבה כוח בהיסטוריה הקצרה של מדינת ישראל. אפילו יותר מאשר דוד בן גוריון.
אבל הבלוף של נתניהו נחשף הרבה פעמים והתפוצץ לכולם בפנים בשבעה באוקטובר ובחיבור הקטלני שלו עם מונרכיה איסלמיסטית בשם קטאר.
האם נכנסו בגלל זה ל"מעגל משטרים" ואנחנו כעת במצב של התדרדרות הדמוקרטיה לעבר אוכלוקרטיה? תצהירו של רונן בר שהוגש היום לבית המשפט הוא אחד מתמרורי האזהרה האחרונים לפני שאנחנו נופלים מהצוק הזה.