חוף בצת, שנעוץ בין ראש הנקרה לנהריה, הוא יופי של מקום לתפוס שלווה, ופתרון למי שרוצה לצאת לחופשה בטבע בתנאים מפנקים ומחיר סביר. באתר הקמפינג שלו אפשר לישון באוהל גלמפינג ממוזג, בקרוואן רגיל או על קומתיים, או להחנות בו את הקרוואן שלכם מהבית. למי שמשתעמם מבטן גב, מציעים שם טיול בן שעה ב"איזי ריידר" לאורך רצועת החוף, בואכה ראש הנקרה, בליווי מדריך.
אלא שדווקא השנה, כשבצפון מנסים לקום על הרגליים ולהחיות את עסקי התיירות בגליל, האטרקציה הרכובה הזאת מושבתת. לא בעקבות בעיה מכנית חלילה, אלא בגלל שאף חברת ביטוח לא מוכנה לבטח את הכלי הזה.
אלון לוי, שמתפעל את "חוף בצת", מיואש. כבר שלוש שנים שהוא מציע את האטרקציה הזאת לאורחים הפרטיים שלו ולוועדי עובדים, שכמהים לפעילות באזור. עכשיו הוא עומד חסר אונים מול הסירוב המוחלט שקיבל מכל החברות, במהלך שנראה, על פניו, לכאורה, מתואם.
"זה כלי יותר בטיחותי מסאגווי", אומר לוי. "מכיוון שהוא נחשב כקלנועית, לא צריך לעשות לו ביטוח חובה. אבל אתה רוצה שיהיה ביטוח מקיף, אם חס וחלילה יקרה משהו. הסוכן שלי היה עושה לנו את הביטוח דרך חברת בת בלונדון, והם לא מוכנים לבטח יותר. עברתי שבעה סוכנים ושום דבר.
"הם החליטו שם שזה לא רווחי, וסגרו את האופציה לביטוח של עסקים, כשלאנשים פרטיים הם דווקא כן עושים ביטוח. לא היתה לנו אף תביעה ואני לא מבין למה. הרכבל בראש הנקרה סגור בגלל שמחכים לכבל מחו"ל, ואנשים מחפשים אטרקציות. היו לי 15 כלים והתחלתי למכור אותם, כי אין לי ברירה. עכשיו מתחילים גם לעשות בעיות עם הביטוח של החוף. ככה לא נוכל להביא לכאן תיירים".
המצב של מפעילי אטרקציות של "רייזרים", לא טוב יותר. אופיר קרופרו ממושב יערה, מנהל עם אביו אריה ואחיו, רועי, את "טרקטורוני הצפון" משנת 2014. הם מוציאים טיולי שטח בנהיגה עצמית, בליווי מדריך, לקבוצות של עד 70 משתתפים בכל עונות השנה, לדיונות של אכזיב, המצוק של ראש הנקרה, תצפיות מיוחדות, טיולי לילה ומסלולי אקסטרים.
"אנחנו נמצאים קילומטר וחצי מהגבול והיינו מפונים", הוא אומר. "ב-10 באפריל, אחרי חצי שנה באילת ושנה בנהריה, חזרנו הביתה ורצינו לפתוח את העסק. עבדנו עם 'חבר', המשטרה, הצבא, עם מפיקים, היה לנו מערך הזמנות שמנה חמש פקידות ושישה מדריכים.
"לרייזרים, שהם סוג של 'באגי' עם שניים או ארבעה מושבים, שמצריך רשיון נהיגה, צריך לעשות ביטוח חובה. יש לנו 22 רייזרים. לפני המלחמה שילמנו עליהם ביטוח חובה שנתי בסך 5,800 שקלים לכלי. מכיוון שחברות הביטוח לא רוצות לבטח אותו, אפשר לבטח אותו רק דרך 'הפול', גוף שמשותף לכל חברות הביטוח, ונועד לבטח את מי שנחשב ל'סיכון' והחברות לא מסכימות לבטח אותו.
"רק ש'הפול' דורש מאיתנו מעל 20,000 שקלים לכלי לשנה, קפיצה של 380%. אנחנו לא מסוגלים לעמוד בהוצאות ביטוח של קרוב לחצי מיליון שקלים בשנה. כשהתחלתי לברר מה קורה, גיליתי שחלק מחברות הטיולים נשארו אצל סוכני ביטוח, משלמות את המחיר הישן, ו'הפול' לא מוכן שיקבלו לקוחות חדשים, אלא רק דרכו.
"הייתי מקבל המון הזמנות ועושה חבילות של אטרקציות עם עסקים אחרים, סנפלינג במערת קשת, מסעדות, ועכשיו כולם נפגעים מזה. אני במילואים חצי שנה, עוד מעט נגמר לנו מענק האכלוס ואנחנו חייבים להיערך קדימה, ובכנות, לא יודעים מה לעשות".
פנינו לפיקוח על הביטוח, כדי להבין מדוע העסקים בצפון, שמתמודדים עם כל כך הרבה קשיים מתחילת המלחמה, ורובם היה סגור במשך שנה וחצי, צריכים להתמודד לבדם מול חברות ביטוח אטומות. נאמר לנו שם, שלגבי ה'איזי ריידר', שנחשב לקלנועית ולא רכב מנועי, ולכן אינו מחוייב בביטוח חובה, לרגולטור אין אפשרות לחייב את חברות הביטוח לבטח את הכלי.
בעניין תעריפי הביטוח הגבוהים של ה"רייזרים", נמסר בתגובה: "מנתוני הרשות לשנת 2023, עולה כי עלות הסיכון לרכב שטח מהסוג שהוזכר עומדת על סך של כ-30 אלף ש"ח, ולכן הסכום הנדרש לתשלום, הגם אם הוא גבוה, מגלם בתוכו סבסוד משמעותי ביחס לסיכון.
"רכבים שחברות הביטוח מסרבות לבטח מקבלים מענה באמצעות הפול (המאגר לביטוח רכב חובה). מאחר והפונים לפול הינם, לרוב, מבוטחים בעלי סיכון גבוה, הביטוח הופך הפסדי. פער זה ממומן ע"י כלל המבוטחים, קרי הציבור, ולכן נדרש לאזן כל העת בין גובה הסיכון לגובה הסבסוד. המשמעות של כל הוזלה נוספת משמעותה גלגול ההוצאה על הציבור הכללי. יש לציין שלגובה הסבסוד קיימת תקרה בחוק, ממנה אין לממונה אפשרות לחרוג".