יום העצמאות ה-77 של מדינת ישראל שאנחנו חוגגים היום (חמישי), מתנהל השנה בצל מחלוקות פנימיות חסרות תקדים שידעה המדינה מאודה. יש לנו משבר חוקתי, אי הכרה בסמכויות בית המשפט העליון והיועצת המשפטית לממשלה, הדחת ראש השב"כ בשל גחמות אישיות של ראש הממשלה בנימין נתניהו ותקציב הישרדות.
בפן הכלכלי יוקר המחייה עדין מכה באזרחים, שלא רק שאינם מסוגלים לגמור את החודש אלא שלא להתחיל אותו. בערב יום העצמאות הודיעו תנובה והמחלבות האחרות על העלאת המוצרים שבפיקוח, ובעקבותיהם יבואו גם אלה שאינם בפיקוח.
כוח הקנייה של הצרכן נשחק במונחים ריאליים. המשכנתאות והדיור ממשיכים להתייקר. כל זה מתבטא גם במספר הורדות בדירוג האשראי של המשק. מכל הרע הזה יש לנו מספיק במשך כל השנה, אבל העצמאות מהווה הזדמנות להתחשב גם במחצית הכוס המלאה, ולהבליט את האופטימיות.
חרף כל הצרות, מרביתנו מצליחים איכשהו להחזיק עדיין את הראש מעל המים ולנשום. לאלה שלא משליכים בלון חמצן בדמות קצבאות ביטוח לאומי, שכר מינימום או הבטחת הכנסה.
חייבים לומר ביושר שהסיבה לכך שהגענו עד הלום היא הכלכלה יוצאת הדופן שביססנו ב-77 שנות קיום המדינה. למרות אילוצים אקטואליים כמו כהונת שר אוצר כמו בצלאל סמוטריץ', ישראל נחשבת עדיין לפלא כלכלי ולאחת המדינות החזקות כלכלית.
גם ממשלות הליכוד לדורותיהi, מאז מהפך בחירות 1977, לא הצליחו לקלקל. אז נכון, מדברים על הגרעון בתוצר, חוב שעולה יחסית לתוצר ומחירי דיור המתאימים למנהטן או לשכונת יוקרה בלונדון. ועדין, מצבנו בכלל לא רע בהתחשב באין סוף האתגרים העוטפים אותנו.
על רקע זה, ממשלת בנימין נתניהו מרשה לעצמה להתפרע הן בגיוסי החוב, והן בצעדים פופוליסטיים כמו פיזור כספים קואליציוניים, ביודעה שישראל עדיין זוכה לאמון בשווקים הפיננסיים. במצב זה, בסקטור העסקי לא מייחלים לכך שהממשלה תעזור אלא פשוט לא לקלקל.
תנו לנו להתנהל כמו טייס אוטומטי. אנחנו נסתדר גם בלי תקציב מופקר. הנתונים העדכניים מדברים בעד עצמם: האבטלה ירדה בפברואר 2025 ירדה מ-4.1% ל-3.9% במרץ, הרמה הנמוכה ביותר מאז מגפת הקורונה. מספר המובטלים המורחב ירד בתוך חודש ב-9,000 ל-178 אלף.
התוצר לנפש, המודד בין השאר את יעילות התפוקה, עומד על 55 אלף דולר, ואנחנו מקדימים מעצמות כמו גרמניה וקוריאה. ישראל נהנית מיתרות מטבע חוץ בהיקף 219 מיליארד דולר, מה שמעניק לנו כרית ביטחון פיננסית לעת חירום.
למרות כל המשברים וההפיכה המשפטית, ההייטק הוא עדיין הקטר הגורר את המשק עם 18% מהתוצר וכמחצית מהייצוא, וזה לא רק בתחום הסייבר.
חלק מהייצוא נוגע לתחומי הביטחון, וזאת הלימונדה של לימון המלחמה. ומי שנהנה הן חברות ענק כמו התעשייה האווירית, רפאל, אלתא, אלביט, תע"ש וחברות אחרות מקבוצת קרן ההשקעות פימי, עם מלאי הזמנות הגבוה ביותר אי פעם בתולדותיהם.
התוצאות ניכרות בשטח: לפני כחודשיים רכשה גוגל העולמית את WIZ בסכום דמיוני של 32 מיליארד דולר, רבע מתקציב המדינה ל-2025. בשנת 1998 מכר איש העסקים יוסי ורדי את חברת מירביליס, מפעיל תכנת ICQ לחברת AOL בסכום שנחשב לדמיוני של 407 מיליון דולר והארץ רעשה וגעשה.
והופ הגענו ל-2025, ובעסקה של 32 מיליארד דולר, שהמס שתקבל המדינה בגינה נאמד ב-17 מיליארד שקל, נתניהו או שר האוצר שלו סמוטריץ' אפילו לא טרחו להתקשר או לברך. ולמה? כי אסף רפפורט מייסד החברה התנגד להפיכה המשטרית. בושה.
למרות המלחמה הלא נגמרת, המהפכה המשפטית, מכסי טראמפ והריבית הגבוהה, העליות בשערי המניות בבורסה משקיפים היטב את המצב. בעקבותיהם נהנו גם קופות הגמל, ההשתלמות וקרנות הפנסיה בשנת 2024 מתשואות של כ-13%. מהגבוהים אי פעם.
ברבעון הראשון של 2025 ביצועי הבורסה לני"ע בת"א היו עדיפים בהרבה על פני ביצועי מדדי נאסד"ק או S&P 500. התשואות הגבוהות משפרות את תחושת העושר ואת נכונות הצרכן הישראלי לפתוח את הכיס.
לפי נתוני מדד העושר, מבוגר בישראל מחזיק בממוצע בנכסים בשווי של כ-250 אלף דולר. בקריטריון העושר אנחנו אחת מ-20 המדינות המובילות בעולם. נכון שהממוצע המתעלם משכבות שאינן מסוגלות להחזיר משכנתה, אבל בראייה משקית עושר הוא אחד ממנועי הצריכה.
אם הזכרתי עושר כדאי להתייחס גם לאושר, וגם במדדים אלה אנחנו מדורגים באחד מעשרת המקומות המובילים בעולם. מהו אושר? לפי סקר גאלופ הוא מורכב ממספר משתנים הכוללים את הערבות ההדדית והקשרים החברתיים.
את חשיבות הערבות והדאגה לגורל החיילים הרגשנו היטב במלחמה. אבל לא היה צריך בשביל זה מלחמה. תראו איך ישראל הופכת את העולם אם אחד הישראלים נתקע, גם באשמתו, בטאבה כי שכח כדור בתרמיל, או שחלילה נעצר בתאילנד בחשש לאחזקת סם אסור.
ללא המלחמה בעזה, הישראלים היו ניצבים במדד באחד מחמשת המקומות הראשונים יחד עם מדינות סקנדינביה. היום אנחנו "רק" במקום השמיני, אבל צריך לשמור על פרופורציות: תימן עם ממלכת החות'ים שלה נhצבת רק במקום ה-140.