באמצע מרץ 2025, כשגוגל הכריזה על רכישת חברת Wiz ב-32 מיליארד דולר, מדינת ישראל קיבלה לא רק את האקזיט הגדול בתולדותיה, אלא גם רגע נדיר של השראה. בתוך אפלת המלחמה, הדאגה לחטופים, הפילוג והייאוש, זרח שמו של אסף רפפורט, מנכ"ל Wiz. יזם צעיר שמסמל את כל מה שאנחנו מייחלים לו. לא רק גאונות עסקית ויכולת שיווק מעולה, אלא גם אנושיות, חזון, אומץ, חריפות, צניעות וערכיות.
"בכל זאת הגענו" - פרויקט מיוחד ליום העצמאות ה-77
רק בן 41 וכבר מיליארדר. הונו האישי מוערך ביותר מ-2.2 מיליארד דולר, אבל הוא גר בדירה שכורה בתל אביב עם בן זוגו. לא בבניין יוקרה ולא בווילה עם שומר פרטי. אין לו רכב. הוא נוסע בתחבורה ציבורית ומוניות, אוכל פלאפל ומקדונלד'ס יבש, בלי כלום, עם חברים, וטס קבוע לפסטיבל הברנינג מן. זאת לא פוזה. זה סגנון החיים שבחר.
אבל זה לא רק הסגנון, אלא גם התוכן והעומק. רפפורט לא נמדד רק במספרים. לא עוד סיפור הצלחה של הייטק ישראלי. הוא מודל של מנהיגות אחרת. מנהיגות פקחית, עם ערכים ברורים, כזו שמחוברת לעצמה, ולא נותנת לאף אחד להסיט אותה מהדרך.
הוא גדל בצפון תל אביב, בן למהנדס ומורה. כילד מחונן היה סקרן חסר גבולות, התעניין במדע, אמנות, מוזיקה, טכנולוגיה. הוריו עודדו אותו לנסות, לטעות, לחפש. בגיל 16 כבר התחיל ללמוד תואר ראשון בפיזיקה, מתמטיקה ומדעי המחשב, במקביל ללימודי התיכון. אחרי מסלול תלפיות ושירות ביחידה 81, עבד תקופה בחברת היעוץ "מקינזי" ואז הקים את חברת הסייבר Adallom, שנמכרה למיקרוסופט ב-320 מיליון דולר, יחד עם חבריו ליחידה בצבא, עמי לוטבק, ינון קוסטיקה ורועי רזניק.
אבל מה שמעניין, זה מה שקרה אחר כך. אחרי אקזיט מטורף כזה, יזמים כמוהו קונים דירה במגדל, נעלמים לסיליקון ואלי, משקיעים בסטארטאפים ומנהלים את חייהם דרך מסכים. רפפורט, בחר להישאר ולהוביל.
הוא הצטרף למיקרוסופט, מונה לנהל את מרכז הפיתוח בישראל, טיפח עובדים, חיבר בין עולמות תוכן, הביא למשרד הרצאות באמנות וספורט, ומצד שני ארגן מסיבות מטורפות, שזכו לביקורת, אבל הפכו את החברה לנחשקת ופינקו את העובדים. הוא לא ראה בהייטק רק תעשייה - אלא קהילה. חברה. דרך לחנך, לשנות, להשפיע.
אבל מעל הכול, הוא לא שכח את האדם הקטן. כשהיה במיקרוסופט, דאג שלמאבטח המבוגר בכניסה למשרדים יהיה תג עובד קבוע, שזיכה אותו בתנאים בחברה, כמו כל עובד אחר. "כשראובן קיבל את התג, הוא התחיל לבכות מהתרגשות", סיפר אחד העובדים. הוא תרם כספים לקהילה הגאה, חילק מלגות לטרנסג'נדרים ומימן טיפולי פונדקאות ללהט"בים. מספרים שמי שלא בא לו טוב בעין, סבל, כשרפפורט פשוט התעלם ממנו. אבל הרוב היו בעדו, בגלל הנגישות, החום והאנושיות.
שלא תטעו. בתוך ההיפסטר החביב הזה מסתתר כריש, שיודע מתי הזמן לצאת לציד. ב-2020, בשיאו של משבר הקורונה העולמי, הריח הזדמנות עסקית, עזב את מיקרוסופט והקים עם חברי הנפש מ-Adallom את חברת WIZ, שעסקה באבטחת מידע בסביבות ענן, בדיוק כשהתחום הפך לאחד החשובים והמניבים ביותר בהיי טק.
בתוך שנתיים הפכה WIZ לחברת התוכנה הצומחת ביותר בעולם אי פעם. אחרי ארבע שנים כבר הייתה יוניקורן עם לקוחות כמו גוגל, אמזון וסמסונג. רפפורט לא היה עסוק בלעוף על עצמו, אלא נרתם לקידום העקרונות האישיים, הפוליטיים והכלכליים שלו, כשהוביל את מחאת ההיי טק וההפגנות נגד הרפורמה המשפטית. "להיות בן אדם שלם זה לא רק בעשייה, במה שלמדנו או בתואר שלנו", אמר פעם, "אלא במה שאנחנו תורמים לחברה".
הוא היה מהראשונים לעמוד על הבמה בקפלן ולהתריע, שאם נחריב את הדמוקרטיה, נחריב את הכלכלה, את ההייטק, ואת העתיד של הילדים שלנו. הוא איים שיוציא את הכספים של החברה מישראל וביצע, וכשגייסה 300 מיליון דולר, הצהיר שהכסף לא יכנס לישראל בגלל המהפכה. לא פחד, לא התחבא מאחורי מנכ"לים אחרים, לא שמר על "נייטרליות עסקית".
אפשר לחלוק על דעותיו הפוליטיות ולזעום על התנגדותו לממשלה, והיריקה, לכאורה, בפרצופה של המדינה שהשקיעה בו משאבים, שהביאו אותו עד הלום, אבל אי אפשר שלא להעריך את האומץ לעמוד בפרונט, ללכת אחרי המצפון, ולהיות מוכן לשלם מחיר אישי.
השיא היה האקזיט של Wiz. בקיץ 2024 הניחה גוגל, "אלפבית" בשמה החדש, הצעת רכישה בגובה של 23 מיליארד דולר. כל אדם שעיניו בראשו היה מזנק עליה בלי לחשוב פעמיים ויוצא להקיף את העולם ביאכטה מפוארת. רפפורט, כמו רפפורט, ניהל מו"מ קשוח עם גוגל, ובשלב מסוים עשה אחורה פנה וסרב בנימוס.
ההיי טק הישראלי היה בהלם, חשב שהשתגע, אבל הוא היה קשוב לעצמו, דבק במצוינות האגרסיבית לעיתים, זאת שלא רואה בעיניים ולכן לא מסתנוורת. וזה השתלם לו. כעבור פחות מחצי שנה, תג המחיר קפץ ל-32 מיליארד. רק כשהרגיש שהתמורה הוגנת, יצא לדרך האקזיט הגדול בתולדות מדינת ישראל.
יום העצמאות הוא זמן לחשבון נפש. לשאול, איזו מדינה אנחנו רוצים להיות ומי אנחנו רוצים שינהיג אותנו? אסף רפפורט לא מושלם. הוא גם לא מציג את עצמו ככזה. הוא כוחני, אגרסיבי, ערמומי לעיתים, יכול להיות אנטיפת ולסנן את הכי חשובים בתעשייה. אבל בתוך הרעש הגדול של החברה הישראלית, הוא מזכיר לנו איך נראית תקווה. איך נראית מנהיגות חדשה. איך אפשר להצליח, בלי לאבד את עצמך בדרך, להיות נאמן לקול הפנימי ולא לסטות ממנו.
בפעם הבאה שמישהו יגיד לכם ש"הוא חותך, כי אין מה לעשות פה יותר", ו"מי שיכול - בורח", תספרו לו על האיש עם הדירה השכורה, השלט בהפגנה, והחזון לעתיד טוב יותר. האיש שיכול היה לבחור לגור בכל מקום על הגלובוס, אבל נשאר כאן, עם המשפחה והחברים. בישראל.