כשאמש נודע שארה"ב חתמה על הסכם עם החות'ים מאחורי גבה של ישראל, התחושה העיקרית היתה שדונלד טראמפ זרק אותנו מתחת לגלגלי האוטובוס בגלל שהוא איבד אמון בבנימין נתניהו.
טראמפ, לפי מעשיו האחרונים, כבר לא מכבד את ביבי כפי שכיבד פעם. זה פשוט עם הכתום. טראמפ לא אוהב לוזרים וביבי, מבחינתו, הוא לוזר שלא מצליח להתגבר על החמאס והפך את המדינה שלו לנכס רעיל לחלוטין.
כמובן שאף אחד לא היה יכול לצפות שטראמפ יתהפך עלינו חוץ מכל מי שמכיר את טראמפ אבל הסיפור כאן הוא הרבה יותר גדול ממערכת היחסים של נשיא ארה"ב עם נתניהו. וזה לא קשור אך ורק לכך שהחות'ים כבר לא יתקפו ספינות אמריקאיות ויאפשרו להן להשתמש בדרכי המסחר באזורם.
הפעולות של דונלד טראמפ בבית הלבן בקדנציה השנייה שלו - ההתעקשות על המכסים והתוכנית הכלכלית המופקרת - יצרו מצב כלכלי קשה שהולך להיות עוד יותר קשה עבור האמריקאי הממוצע.
לפי קרן המטבע הבין-לאומית (IMF) הצמיחה האמריקאית הצפויה ב-2025 היא 1.8% - נפילה מצפי של 2.7%. גם בעלות הברית של ארצות הברית יפגעו קשות - האיחוד האירופי צופה לצמיחה של 0.8% במקום 1% למשל. קנדה ומקסיקו מתכוננות לצמיחה מצומצמת וכך גם בבריטניה וביפן. לפי ה-IMF גם סין צפויה להיפגע כלכלית בגלל ההתנהלות של טראמפ אבל תצמח ב-4% במקום ב-4.6%. כלומר, סין תושפע פחות מהנפילה האמריקאית.
והנתונים האלה הם רק חלק קטן מהסיפור. עליית המחירים בגלל המכסים החדשים, חוסר הוודאות הכלכלי והשחיקה במעמדה הבינלאומי של ארצות הברית ובמעמד הדולר האמריקאי - עשויים לייצר מיתון בארה"ב. אולי גם נראה את השילוב הקטלני של אינפלציה, מיתון ואבטלה גבוהה - מאחר שהייצור לא יחזור לארה"ב בלי תוכנית כלכלית רצינית שאין לטראמפ.
ולכן טראמפ מתחיל בקרב מאסף מבלי לוותר על המכסים שלו - כי בכל זאת, האגו גדול ואי אפשר לוותר על משהו הרסני שהוא כל כך רצה. כלומר, טראמפ חייב עכשיו לנסות, איכשהו, להימנע מאסון כלכלי בארה"ב - ופתיחת דרך לאוניות ליד תימן היא דרך כלשהי להוריד, במעט, את יוקר המחייה באמריקה.
וכמו שחתם על הסכם עם החות'ים כדי שיעזבו ספינות אמריקאיות לחייהן ויאפשרו להשתמש בדרכי המסחר באוקיינוס ההודי ודרך הים האדום, אז אף אחד לא ימנע מטראמפ לחתום על הסכם גרעין עם איראן שיאפשר להם להשתמש באנרגיה גרעינית אזרחית כדי להימנע ממלחמה (ומההוצאות של מלחמה) וגם בשביל להוזיל את מחירי הנפט הגולמי - מה שיוריד את מחירי הדלק בארה"ב.
וגם הסכם עם ערב הסעודית, איחוד האמירויות וקטאר יכול להיעשות מעל הראש שלנו - אם הוא יוביל לירידת מחירי הנפט וידחה, במעט, את האסון הכלכלי שארה"ב תסבול ממנו בגלל טראמפ.
טראמפ צריך את ההסכמים האלה עכשיו כי ב-100 ימים וקצת הצליח להקריס כמעט לחלוטין את אחת מאבני היסוד של העוצמה הרכה של ארצות הברית.
ארה"ב תמיד היתה ב"גרעון מסחרי" מול העולם כי תמיד היתה הכלכלה הצרכנית הגדולה ביותר וגם בגלל שזו היתה התפיסה הכלכלית המובילה של האמריקאים מאז מלחמת העולם השנייה.
ארה"ב, דרך תמיכה כספית וצבאית בבנות הברית, בעצם הכריחה את העולם להשתמש בדולר כמטבע המסחר הגלובלי. כלומר, אם מדינה כלשהי רוצה לרכוש את הנשק הכי מתקדם בעולם היא צריכה לשלם בדולרים. ולא רק זה. אם מדינה א' רוצה לקנות נפט ממדינה ב' היא תשתמש בדולרים כדי להשלים את העסקה. זה הוביל לכך שמדינות, כל המדינות, צריכות המון דולרים - וזה שימר את כוחו של המטבע האמריקאי במשך שמונה עשורים.
במקביל, הורדת המכסים אפשרה ללקוח האמריקאי ליהנות ממוצרים מכל העולם ובמחירים מעולים ואפשרה לממשלה האמריקאית, לאורך השנים, להיות בעלת השפעה מאוד גדולה על החלטות ממשלות ברחבי העולם - כי רק כשהדולר האמריקאי הוא המטבע הכי חזק ומטבע המסחר הבינלאומי, האיום בסנקציות כלכליות משמעותיות הוא יעיל.
הגישה האמריקאית הזו הביאה את האנושות לתקופה השלווה והמשגשגת ביותר שלה מאחר שהערכים המנחים של האמריקאים (כל עוד אתה לא ויאטמני או מנהיג סוציאליסט במרכז ודרום אמריקה) הם דמוקרטים. ואם "ערכים דמוקרטיים" זה מוגזם אז הגישה האמריקאית המנחה תמיד היתה זו של הנשיא טדי רוזוולט: "דבר ברכות אך אחוז במקל גדול". המקל הגדול היה, כאמור, הכוח הצבאי האמריקאי ולא פחות משמעותי, הכוח של הדולר.
ללא הגישה האמריקאית הזו גרמניה לא היתה הופכת לכוח דמוקרטי מוביל אחרי מלחמת העולם השנייה, יפן וקוריאה עדיין היו דיקטטורות והעולם היה מלא בהרבה יותר רודנים כמו ולדימיר פוטין או שי ג'ינפינג.
כאמור, בגלל טראמפ, אנחנו בסוף העידן הזה.
דונלד טראמפ הקריס את האמון של העולם בארה"ב ואנחנו כבר עכשיו רואים איך מדינות הבריקס משתפות פעולה זו עם זו במסחר ללא דולרים ואיך מדינות האיחוד האירופאי ובריטניה מכינות את עצמן לכלכלה אחרת וגם לעימות - ללא סיוע אמריקאי - מול רוסיה.
מארק רוביו, מזכיר המדינה האמריקאי, הסביר את הדאגה העיקרית שלו מעסקאות סחר גדולות שמתרחשות בחודשים האחרונים בין מדינות העולם - ללא דולרים. "הם מייצרים כלכלה שנייה בעולם, לחלוטין עצמאית מזו של ארה"ב", אמר רוביו. "יהיו כל כך הרבה מדינות שמתקשרות זו עם זו במטבעות שלהן, שלנו לא תהיה יותר את היכולת להטיל עליהן סנקציות".
או בקיצור, אמריקה של טראמפ כבר לא יכולה להשתמש בדולר כנשק.
דילים ועוד דילים
מבחינתנו, הגישה האמריקאית החדשה היא אסון, שספק שאי פעם נצליח להתאושש ממנו.
קודם כל כי החיבור האמריקאי לישראל קשור להרבה מאוד דברים - אבל הוא מושתת בעיקר על ערכים דמוקרטים משותפים. ארה"ב לא היתה תומכת בנו צבאית וכלכלית אם היינו עוד רודנות דתית מזרח תיכונית. הקונגרס פשוט לא היה מאפשר את חבילות הסיוע הרבות לישראל - לאורך שנים.
אצל טראמפ הכל דילים. לא איכפת לו לעשות דילים עם רוסים מקורבים לפוטין ולא איכפת לו לעשות דילים עם דיקטטורים עם כאפיות. הוא יעשה מה שטוב לו. ואם טוב לו יותר קשר עם קטאר וסעודיה מאשר הקשר עם ישראל, אז מצבנו רע. רע מאוד.
במשך שנים, הדמוקרטיה היתה הנכס האסטרטגי הכי חשוב שלנו. היא איפשרה לנו לבנות מפעל טקסטיל בזכות שיתוף פעולה עם צרפת והעניקה לנו תמיכה מעשית ודיפלומטית להילחם נגד רודניות וארגוני טרור באזור. כמובן, שהקשר שלנו עם ארה"ב היה הקשר האסטרטגי החשוב ביותר שיש לנו.
למשל, מערכת החץ שהצילה אותנו במתקפות האיראניות (ביחד עם בעלות הברית), היא תוצאה של הסכם בין מזכיר ההגנה האמריקני פרנק קרלוצ'י ויצחק רבין שנחתם ב-1987. גם עליונות חיל האוויר שלנו, הנכס האסטרטגי הצבאי הכי חשוב שלנו, הוא תוצאה ישירה של הקשר שלנו עם ארה"ב. זה עוד רחוק מלקרות אבל ההסכם של טראמפ עם החות'ים הוא התחלה של התפוררות היתרון האסטרטגי שלנו על מדינות האזור העשירות בנפט וגז.
ויהיו לכך השלכות הרות אסון.