המאבק לשיפור תנאי השכר של המורים מוצדק מאין כמותו, אך הדרך שנבחרה לקדם אותו - התחזות המונית לחולים בניגוד לצו שיפוטי - חושפת את עומק המשבר הערכי בחברה הישראלית, דווקא מצד אלה שאמונים על חינוך הדור הבא.
בשבועות האחרונים נתגלעו מחלוקות בין עובדי ההוראה והחינוך לבין משרד האוצר. ביסוד מחלוקות אלה הקיצוץ הכואב שבוצע בשכר המורים נוכח הקיצוצים הרוחביים שבוצעו במשק בשל "הוצאות המלחמה". המחלוקות עצמן לגיטימיות מאין כמותן. תנאי הכרחי לחברה מתוקנת, בריאה ומשגשגת הוא תנאי שכר מעולים לציבור המורים - מי שלקחו על עצמם לחנך את דור ההמשך של המדינה. מזה שנים רבות שעובדי ההוראה מקבלים שכר נמוך מאד, כך שקיצוץ במי ששכרו פחות - כואב יותר.
לצד המאבק המאוד לגיטימי של ציבור המורים, יש טעם לפגם בדרך בה המורים מנהלים את מאבקם. הלכה למעשה אותו ציבור יקר לקח את החוק לידיו והתחכם לצו שיפוטי שהורה למורים לחזור לעבודה. במקום לקיים את הצו, באורח פלא מורים רבים נהיו "חולים" יחדיו. "מחלת המורים" נועדה לעקוף את צו בית הדין הארצי לעבודה. במילים פחות מכובסות - "המחלה" היא כלי להימנע מקיום צו שיפוטי.
יתרה מכך, גם כאשר הודיעו משרדי האוצר והחינוך על הסכם שחתמו עם הסתדרות המורים לאחר שהגיעו להבנות, הכוללות התחייבות להסדרה מחודשת של שכרם ותנאיהם, הכריזו מאות מורים כי ימשיכו את "מחלתם" גם בימים הבאים, והמשיכו דה פקטו את השביתה.
כאמור, יש מקום להתווכח על טענות המורים ביחס לייצוג הלקוי שלהם לשיטת במהלך המשא ומתן על ידי ושמדובר בפשרה לא מספקת וכי הם דורשים ביטול מוחלט של הקיצוצים, שיפור תנאי השכר ועוד, אך היעדרות מעבודה בגין ימי מחלה לא רק שאינה משרתת אותם, אלא אף פוגעת בתמיכה הציבורית בהם.
לא מדובר עוד במאבק בלבד, אלא בהתנהלות שמטשטשת את הקו שבין מחאה לגיטימית לבין פעולה שנעשית בניגוד לחוק ובחוסר תום לב, תוך כרסום בכללי יסוד של החברה בו אנו חיים.
"מחלת המורים" היא ביטוי לחברה חולה מאוד, היא ביטוי לחברה בה השקר מותר, היא ביטוי לחברה בה צווים שיפוטיים הם המלצה לא מחייבת. לצערנו, אנו רגילים לראות התנהלות חולה זו בשדות שונים של החברה הישראלית, אבל מקום בו אנשי חינוך - מי שמקצועם להקנות לילדינו ערכים - נוהגים בדרך זו, הוא מקום מאד בעייתי. השקר כבר לא נהיה תקלה בדרך אלא נזרע על ידי מי שאמורים לחנך את ילדינו.
ישאל את עצמו כל איש חינוך "חולה" האם הוא באמת רוצה לחנך את תלמידיו לסט ערכים בו השקר מותר, והמטרה הצודקת מקדשת את האמצעים. איזה מסר אנו מעבירים לילדים נבונים ששואלים - איך המורים כולם נהיו חולים ביחד, מה מסבירים לילד שערב קודם סיפרו לו שבית המשפט קבע שהמורים צריכים לחזור לעבודה, ולפתע הם נהיו כולם חולים יחדיו.
ביטוי נוסף לעומק החולי בחברתנו היא העובדה שהורים רבים לא רואים בכך קושי. גם אם אנו סבורים שהמאבק מוצדק, אסור שהדבר יבוא על חשבון ערכים בסיסיים של אמירת אמת, התרחקות מדבר שקר, וכיבוד צווים שיפוטיים.
דווקא מפני שמאבק המורים מעלה טענות נכונות ומוצדקות, חבל לראות כיצד הדרך שנבחרה לקדם אותו גורעת מכוחו הציבורי, ובעיקר - ממעמדו המוסרי והערכי.
הכותב הוא שותף מייסד במשרד נגבי כהן ושות'