עתירה עקרונית שהוגשה בימים אלה לבג"ץ מטילה זרקור על אפליה מוסדית מתמשכת כלפי אלפי עוזבי קיבוצים - נשים וגברים שהקדישו את מיטב שנותיהם לעשייה ותרומה במסגרת הקיבוץ, אך נותרו לעת זקנה עם פנסיה מזערית של מאות שקלים בלבד, ולעיתים אף פחות מכך. רבים מהם נאלצים כיום להמשיך ולעבוד בגיל מבוגר, או להיתמך כלכלית על ידי בני משפחתם.
על פי העתירה, שהוגשה על ידי עו"ד אורון בולגנים שלום - מומחה לזכויות חברי קיבוצים לשעבר - מדובר במנגנון מפלה המעוגן בתקנות המדינה עצמה. הפנסיה לעוזבים מחושבת לפי השכר הממוצע ביום העזיבה - גם אם חלפו מאז עשרות שנים - ולפי ותק פנסיוני חלקי בלבד, הנספר רק מגיל 30.
מנגד, החברים שנותרו בקיבוץ נהנים מקצבת מינימום של 40% מהשכר הממוצע במשק, שמתעדכנת באופן שוטף - וללא תלות בוותק.
העתירה מדגישה כי הפגיעה בעוזבי הקיבוצים אינה מתמצה רק בזכויות הפנסיה. לאורך השנים חולקו בקיבוצים זכויות קניין - ובהן דירות, קרקעות ונכסים נוספים - לרוב במחירים מסובסדים ולעיתים אף ללא תמורה ממשית, לחברים שנותרו רשומים כחברים "ביום הקובע" שנקבע בכל קיבוץ.
לעומתם, עוזבים ותיקים - שחיו ופעלו בקיבוץ לאורך עשרות שנים ותרמו באופן ממשי להקמת התשתיות והנכסים - הודרו לחלוטין מההסדרים הללו. השילוב בין הדרה ממנגנוני ההון לבין פנסיה מזערית מעמיק את הפערים הכלכליים, ויוצר פגיעה כפולה ואפליה מערכתית כלפי מי שהיו שותפים מלאים לבניית הקיבוץ. מציאות זו מחזקת עוד יותר את הצורך בתיקון הדחוף של מנגנון הפנסיה המפלה - כעולה בעתירה.
עו"ד אורון בולגנים שלום, מגיש העתירה: "העתירה הזו מבקשת דבר פשוט והוגן עבור עוזבי הקיבוצים: הכרה בתרומתם האמיתית לקיבוץ - בהתאם לשנות החברות בפועל. לא מדובר בדרישה להטבה, אלא לתיקון של הסדר פנסיוני מיושן ולא מעודכן. כשאותם אנשים שהקימו את הקיבוץ - לא רק נותרו עם קצבה מבוססת שכר ישן ו'וותק חלקי', אלא גם הודרו מזכויות מקרקעין וזכויות אחרות - מדובר בעיוות מוסרי וחברתי ממדרגה ראשונה. הגיע הזמן לתקן את זה".
בעתירה מוצע פתרון מעשי: קצבת פנסיה שתיקבע לפי 2% מהשכר הממוצע במשק לכל שנת חברות בקיבוץ - עד לתקרה של 40%, בדיוק כמו זו של החברים שנותרו.
העותרים מבקשים מבית המשפט העליון להורות למדינה ולתנועה הקיבוצית לגבש הסדר שוויוני, עדכני ובר-ביצוע - שיבטיח לעוזבי הקיבוצים ביטחון סוציאלי בסיסי בגיל השלישי, מתוך צדק, הכרה ושוויון.