כשהקהל ברחבי אירופה הריע ליובל רפאל על הבמה הגדולה בעולם, בישראל כבר התחילו לחשב את המחיר. לא, לא מחיר הטיסה חזרה הביתה - אלא כמה זה היה עולה לנו אם היא הייתה זוכה.
האירוויזיון הוא אולי חגיגה של מוזיקה, נוצצים ודגלים, אבל מאחורי הזיקוקים מסתתר תג מחיר כבד במיוחד. אם מישהו חשב שמדובר רק בתחרות שירה - כדאי שיזכור: הפקה של אירוע כזה עלולה לעלות מאות מיליוני שקלים, והשאלה הגדולה היא האם זה שווה את זה.
כאשר המנחות הודיעו שישראל קיבלה 297 נקודות מהקהל, והעמודה שלנו עלתה למקום הראשון, רבים בבית אמרו לעצמם בלב "טוב זה זמני, עוד מעט כל הגדולות יעקפו אותנו". אלא שהמנחות המשיכו להציג את הנקודות של המדינות האחרות, ואף אחת לא עקפה את יובל רפאל (אסטוניה הייתה במרחק של נקודה אחת בלבד), והנציגה הישראלית נשארה ראש בראש מול ג'ייג'יי האוסטרי שקטף את המקום הראשון בהצבעת השופטים, וקיבל מספיק נקודות מהקהל בשביל לעקוף את יובל רפאל וזכה במקום הראשון בתחרות.
עד אז ישראל ניצבה לבדה בפסגה, והאפשרות שיובל תזכה בתחרות ושנארח אותה בשנה הבאה הייתה נראית ריאלית במיוחד. צריך לזכור שלישראל כבר יש ניסיון בנושא: המדינה הקטנה שלנו אירחה את התחרות ב-1979 (אחרי שיזהר כהן ניצח עם אבניבי), ב-1980 ויתרנו על האירוח למרות הזכייה של גלי עטרי וחלב ודבש בתחרות בירושלים עם הללויה.
ב-1999 התחרות שוב חזרה לישראל לאחר שדנה אינטרנשיונל קטפה את המקום הראשון בברמינגהם עם השיר "דיווה", וב-2018 הייתה זו נטע ברזילי שהדהימה את אירופה עם "טוי", והביאה את אירוויזיון 2019 לתל אביב.
על פי הערכות שונות, הפקת האירוויזיון בתל אביב עלתה בין 150 ל-190 מיליון שקל. מתוך הסכום הזה, כ-50 מיליון הוקצו כערבות לאיגוד השידור האירופי (EBU), הגוף המנהל את התחרות. שאר התקציב יועד להפקה בפועל - כולל התאמת מתחם אקספו בגני התערוכה לאירוע, מערך אבטחה מתוגבר, מתקני שידור, תשתיות תקשורת, לינה ואירוח למשלחות.
ומה עם ההכנסות? על פי הנתונים שפורסמו לאחר התחרות, ההכנסות ממכירת כרטיסים, חסויות ושידורים עמדו על כ-50 מיליון שקל בלבד.