פסק הדין של בית המשפט העליון, שניתן לאחרונה, פסל את מנגנון המינוי לנציב שירות המדינה שקבעה הממשלה, וחייב אותה לבצע הליך תחרותי. מדובר בפסק דין המהווה נקודת ציון חשובה במאבק על שמירת טוהר המידות בשירות הציבורי.
פסק הדין מדגיש את מרכזיות הא-פוליטיות והמקצועיות של בעלי תפקידים בכירים, ובראשם הנציב, המוגדר כ"שומר סף". ואולם, למרות הקביעה החשובה הזאת, לא די בה כדי לפתור את כל תחלואי המינויים בשירות הציבורי. שורה של אתגרים משמעותיים עוד ניצבים בדרך להבטחת שירות ציבורי מקצועי, עצמאי ונטול פניות.
נשיא העליון, השופט יצחק עמית, בדעת הרוב, מבחין בין "משרת אמון" ל"משרת נאמנות לציבור" - כזו שאמורה לאפיין את הנציב. הוא קובע, כי החשש מפוליטיזציה והעדפת הליך תחרותי אינם מותרות, אלא צורך חיוני לשירות ציבורי מתפקד.
השופטת ברק-ארז מחזקת קו זה, ומציינת שפטור ממכרז אינו פוטר מעקרונות השוויון והתחרותיות. היא אף מעלה את סוגיית ניגוד העניינים הפוטנציאלי של ראש הממשלה, בהתחשב בהליכים הפליליים נגדו והשפעת הנציב על מינויים במערכת אכיפת החוק.
דעת המיעוט של השופט נעם סולברג מעניקה משקל רב מדי ליכולת הממשלה לממש את מדיניותה דרך מינויים, וחושפת את המתח התמידי בין משילות לשמירה על טוהר המידות ועצמאות המוסדות. גישה זו עלולה להכשיר פוליטיזציה עמוקה, שסופה פגיעה באמון הציבור.
פסק הדין שניתן עתה הוא צעד מתבקש וחיוני, המנסה לבלום מגמה מסוכנת של החלשת השירות הציבורי והכפפתו לאינטרסים פוליטיים. עם זאת, קביעתו העקרונית של בית המשפט בדבר הצורך בהליך תחרותי מותירה פתח רחב לפרשנות.
הסוגייה החשובה היא כיצד יוגדר וייושם הליך זה. האם יהיה זה מנגנון "רך" המאפשר מניפולציות פוליטיות, כפי שמסתמן לכאורה עתה עם מינויו של מנכ"ל משרד החוץ למ"מ הנציב, או שיאומצו סטנדרטים מחמירים הכוללים ועדות איתור בלתי תלויות ומקצועיות.
הכרעת בית המשפט העליון פותחת פתח לשינוי אך אין בה די. מינויים פוליטיים ומינויי מקורבים הם תופעה רווחת. עקירת נורמות אלה דורשת יותר מפסיקה שיפוטית. היא דורשת שינוי תפיסתי עמוק והבנה כי טובת הציבור מחייבת מינויים על בסיס מצוינות. המערכה על הבטחת שירות ציבורי א-פוליטי, מקצועי ונטול פניות בישראל, עודנה בעיצומה.
ההצלחה לא תלויה רק בהחלטות שיפוטיות אלא דורשת מחויבות וערנות מתמדת מצד כלל הגורמים בחברה הישראלית ובכללם אמצעי התקשורת וכלל הדרגים המקצועיים בתוך שירות המדינה עצמו.
הכותב הוא מייסד משרד גדעון רובין ושות', העוסק בדיני עבודה