אחרי לחימה של כמעט שנתיים, עייפנו מקלישאות דרמטיות שנשחקו משימוש יתר. אבל הפעם, הכותרת: "ישראל נמצאת ברגע האמת", היא לא סיסמה ריקה ומושכת לייקים, אלא מציאות מבהילה. מבצע "מרכבות גדעון" שדוהר בעזה, הוא לא עוד סבב שייגמר בכמה ימי לחימה ועמימות אסטרטגית. זאת הכרעה לאומית, גורלית ובלתי הפיכה כמעט, שמשלבת בתוכה משבר ביטחוני, מוסרי, כלכלי ודיפלומטי, צומת דרכים קריטית.
החשבון הכלכלי של המבצע המחודש הוא סיוט: 25 מיליארד שקל בשלושה חודשים בלבד. תקציב הביטחון השנתי צפוי לתפוח ל-160 מיליארד שקל, סכום עתק שיבוא על חשבון השקעות בחינוך, בריאות, תשתיות ורווחה. הצמיחה תצנח ל-3.4% ב-2025, כמעט נקודת אחוז מתחת לתחזית המקורית, והגירעון יזנק ל-4.7%. כל זה יביא לעלייה במסים, קיצוץ בשירותים, עליית מחירים ופגיעה ביכולת ההשתכרות.
אלה לא מספרים מופשטים בקובץ אקסל. המשמעות היא פגיעה בכל אזרח ישראלי, בכל משק בית, בכל עסק קטן. ובמילים פשוטות - ישראל צועדת לקראת אחד המשברים הכלכליים החמורים בתולדותיה. בשונה מהמשבר הכלכלי של 2008 או משבר הקורונה, כולם מבינים שלהבדיל, המצב לא יחזור לקדמותו תוך שנה-שנתיים.
בעוד הקבינט הישראלי שקוע בדיוני אסטרטגיה ושיקולים פוליטיים פנימיים, העולם המערבי מתייצב בשורה אחת ומשגר אזהרה חד-משמעית. צרפת, קנדה ובריטניה - שלוש מבעלות הברית ההיסטוריות של ישראל, השמיעו איום מפורש בסנקציות אם לא תופסק המתקפה בעזה ויוסרו ההגבלות על הסיוע ההומניטרי. "אנחנו לא נעמוד מנגד כאשר ממשלת נתניהו מקדמת את הצעדים המחפירים הללו", הצהירו.
לא פחות מ-21 מדינות והאיחוד האירופי חתמו על הצהרה המתנגדת למנגנון הסיוע האמריקאי, ודורשת חידוש מיידי של אספקת הסיוע המלא לרצועת עזה. נימוק אחד מהדהד שוב ושוב בהצהרה: "האוכלוסייה בעזה עומדת בפני הרעבה. תושבי הרצועה מוכרחים לקבל את הסיוע שלו הם זקוקים נואשות".
שר החוץ הצרפתי, ז'אן-נואל בארו, חידד הבוקר את המסר החריף, באמירה שמחדדת את עומק המשבר, ואמר שצרפת תומכת בבחינה מחודשת של הסכם הסחר בין האיחוד האירופי לישראל, צעד שמשמעותו הכלכלית יכולה להיות הרסנית לחלוטין למשק הישראלי התלוי ביצוא לאירופה.
אם בעבר הסתפקו מדינות אירופה בהצהרות גינוי מעורפלות, הרי שעכשיו הן מתכוונות לנקוט בצעדים קונקרטיים ולהפעיל לחץ ממשי על ישראל. הן אינן מסתפקות עוד בהבטחות או בהצהרות כוונות; הן דורשות פעולות מיידיות וחד-משמעיות.
"מאז המהפכה התעשייתית, יש תלות עצומה בין מדינות העולם", מסביר ד"ר יוסי ביילין, סגן שר החוץ לשעבר ומי שהיה מאדריכלי הסכמי אוסלו. "אחד נותן סוכר, השני נותן תה, השלישי מייצר את הספל, והרביעי שותה את המשקה. יש בין מדינות העולם שיתופי פעולה מקצועיים, כלכליים, אקדמיים, מתן מלגות. כשאנחנו נמצאים בבידוד בינלאומי, אנחנו הופכים למדינה ענייה יותר ופחות אטרקטיבית להשקעות ולעלייה".
פרופסור עומר מואב, מומחה לכלכלה מאוניברסיטת רייכמן ואוניברסיטת ווריק ומגיש הפודקאסט "עושים חשבון", מחדד את הסכנה: "ככל שמדינת ישראל תהיה מבודדת יותר, תתעורר בעיה של שיתוף פעולה במחקר ויוציאו אותנו מהקרנות הגדולות".
התוצאה, לדבריו, תהיה הרסנית במיוחד למרקם החיים האקדמי והטכנולוגי, "ישראל תהיה מקום לא טוב לחוקרים, זה יגרום לבריחת מוחות וישפיע על הכלכלה. מה שעוד ישפיע על ישראל באופן דרמטי, עם קשרי המסחר ייפגעו, היצוא ייפגע, התוצר ירד ואיתו רמת החיים של אזרחי ישראל. כשהעולם יחרים חברות ישראליות, נראה גל של עזיבת חברות את ישראל".
הציטוטים האלה הם לא רק אזהרות ערטילאיות. הם מציבים ראי בפני האשליה שישראל יכולה לעשות בעזה ככל העולה על רוחה, עם קרדיט מלא מהעולם. כלכלה מודרנית, ובמיוחד כלכלת היי-טק, מתקיימת בתוך רשת צפופה של קשרים בינלאומיים: חברות זרות, מימון בינלאומי, ייצוא תוכנה ופתרונות טכנולוגיים לשווקים גלובליים. בידוד משמעו מוות איטי של תעשיית ההיי-טק הישראלית, עמוד התווך של הכלכלה המקומית.
האירוניה צורמת: ספרד מבטלת עסקת נשק עם ישראל בשווי 6.6 מיליון אירו בלחץ פוליטי פנימי, אך בה בעת נותרת חתומה על הסכמים בשווי מיליארד אירו. המסר הכפול ברור - ההצהרות הגבוהות נועדו לצריכה פנימית, בעוד היחסים הכלכליים ממשיכים להתנהל מתחת לפני השטח.
אבל זה בדיוק מה שמסוכן כל כך בעמדתה הנוכחית של ישראל. היא מהמרת על כך שהעולם ימשיך לגנות בפומבי אבל ישתף פעולה בחשאי. היא מקווה שהאיומים יישארו בגדר הצהרות ריקות. מדובר בהימור מסוכן. המחיר של טעות בהערכה יהיה כבד במיוחד אם מדינות אירופה באמת יבחנו מחדש את הסכמי הסחר.
ישראל ניצבת בצומת דרכים שלא עמדה בה מעולם: האם להמשיך במבצע צבאי שעלותו הכלכלית עצומה והמחיר הדיפלומטי שלו הולך ומאמיר יום אחר יום, או לחתור להסדר מדיני שעלול להיתפס כ"התקפלות" בעיני חלקים בציבור הישראלי? מצד אחד, קריאות "עד הניצחון המוחלט" ו"חיסול הטרור" נושאות משמעות רגשית עמוקה אחרי אסון 7 באוקטובר. מצד שני, הדרך לשם רצופה הוצאות עתק, בידוד בינלאומי ופגיעה אנושה בכלכלה.
הזמן אוזל. העולם לא רק מאבד את סבלנותו, אלא מתכנן את צעדיו הבאים. ישראל תשלם מחיר בכסף, ביחסים הבינלאומיים, בייצוא ובתמ"ג, וביציבות הכלכלית שלה. זאת ההזדמנות האחרונה לעשות את החישוב שישרת את אזרחי ישראל, ולא רק את הבייס.