בפסק דין יוצא דופן שניתן החודש (19.5), החליט בית המשפט לבצע "הרמת מסך הפוכה" ולייחס זכות כספית של חברה לבעל השליטה בה, במטרה לגבות ממנו קנס שנפסק בפסק דין פלילי.
מדובר במקרה שבו המדינה, באמצעות המרכז לגביית קנסות, ביקשה לקזז סכום של כ-340 אלף שקלים שמגיע לאיש - כדי לפרוע חוב אישי שלו עצמו, שנפסק לו כפיצוי לנפגעי עבירה: שתי רשויות מקומיות ועמותה.
הנאשם הורשע בשנת 2015 בעבירות מרמה חמורות, ובית המשפט גזר עליו לשלם פיצוי בסך של כ-600 אלף לשלושה גופים שנפגעו ממעשיו: עריות פתח תקווה ונתניה ועמותת עזרה וחסד. עד היום לא שולם הסכום, והחוב תפח לכמיליון ו-170 אלף שקלים.
במקביל, החברה שבשליטתו זכתה בפסק דין אחר לפיצוי כספי ממשרד לביטחון פנים, לאחר שנתפס ממנה רכב יוקרה. המדינה ביקשה לייחס את כספי הפיצוי האלו לבעל השליטה, בטענה שמדובר למעשה בזכות שלו שנרשמה על שם החברה רק למראית עין.
לטענת המדינה, החברה היא "קליפה ריקה", אינה פעילה בפועל, מפרת חוק, וכל תכליתה שימשה בעבר ואף כיום - ככלי בידי בעל השליטה להסתיר נכסים ולהתחמק מהחזר חובות. עוד נטען כי החברה שימשה בעבר לפעילות הפלילית של בעל השליטה, וכי קיים חשש ממשי שהפיצוי שייפסק לה יועבר בפועל לידיו, תוך עקיפת התחייבויותיו לתשלום פיצוי.
מנגד טענו בעל השליטה והחברה, כי הכספים שייכים לחברה בלבד, הרכב נקנה מכספי ירושה של בני משפחה, וכי ניתן לבעל השליטה צו הפטר במסגרת הליך חדלות פירעון - שלטענתם חל גם על חוב הפיצוי לנפגעי העבירה.
בית המשפט דחה את טענות הנתבעים וקיבל את עמדת המדינה. נקבע כי מדובר במקרה מובהק של שימוש לרעה באישיות המשפטית של החברה וכי מוצדק להרים את מסך ההתאגדות בכיוון ההפוך - ולהתייחס אל החברה כשלוחה של בעל השליטה. לפיכך, המדינה רשאית לקזז את כספי הפיצוי שמגיעים לחברה בגין תפיסת הרכב ולהפנותם לפירעון החוב הפלילי. בנוסף חויבו הנתבעים בתשלום הוצאות משפט בסך 7,500 שקלים.
בפסק הדין הובהר כי צו הפטר שניתן לחייב במסגרת הליך חדלות פירעון אינו מוחק חובות שנובעים מעבירה פלילית. סעיף 179 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי קובע במפורש כי הפטר לא חל על פיצוי לנפגעי עבירה, קנסות פליליים, קנסות מנהליים וחוב מזונות. לכן גם אם ניתן הפטר, החוב האישי בגין פיצוי הקורבנות נותר בעינו.
הרמת מסך רגילה מאפשרת לבית המשפט לחייב בעל מניות בחובות החברה, כאשר נעשה שימוש לרעה באישיות המשפטית שלה. מדובר בכלי משפטי שנועד למנוע הברחת נכסים, עירוב נכסים בין חברה לבעלים, או ניהול החברה למטרות פסולות.
לעומת זאת, הרמת מסך הפוכה מחילה זכויות או התחייבויות של החברה על בעל המניות, כאשר נעשה שימוש בחברה לצורך התחמקות מאחריות, או כאשר החברה היא בפועל שלוחה של האדם השולט בה.
במקרה זה, מצא בית המשפט כי החברה אינה אלא מסווה לנכסים של בעל השליטה, ולכן יש לייחס את זכות הפיצוי של החברה אליו - כדי למנוע עקיפה של הדין.
פסק הדין מהווה יישום נדיר ומובהק של הרמת מסך הפוכה ומעביר מסר ברור: מבנים תאגידיים אינם יכולים לשמש כמקלט להתחמקות מחובות או ממשפט. גם כאשר קיים מסך משפטי שמפריד בין האדם לבין החברה שבבעלותו, אם נעשה בו שימוש לרעה - בית המשפט לא יהסס לקרוע אותו.
הכותב עו"ד שי שמש הוא שותף במשרד כהן-שמש, המתמחה בחדלות פירעון וליטיגציה מסחרית