קרן ויטלייף, שהשלימה השבוע גיוס הון בהיקף של 50 מיליון דולר, היא קרן ההון סיכון השנייה בתוך שנתיים שהקימה דיסקונט שוקי הון והצליחה לגייס כסף למרות המשבר. קדמה לה קרן סטייג' וואן שגייסה ב-35 2001 מיליון דולר, מהם 20 מיליון מחברת בזק.
ובכל זאת, מנכ"ל דיסקונט שוקי הון, יוסי ריבק, שהוא מהבולטים שבמשקיעי ההון סיכון הישראלים, פסימי מאוד לגבי מצבה של תעשיית ההון סיכון הישראלית. "צריכים להבין שהמוסדיים הישראליים פשוט לא מוכנים להשקיע בקרנות הון סיכון שיש להן נגיעה לטכנולוגיה, ולא משנה באיזו רמה. הם נכנסו ב-99' ו-2000 וחטפו מכה רצינית. גם הכסף הזר לא מגיע. אני לא רואה איך יגיע לפה כסף אחרי המלחמה בעיראק", הוא אומר.
ריבק מספר כי הוא בוחן כיוונים מחוץ להון סיכון. "אני מחפש כל הזמן פעילות השקעה אחרת מהון סיכון. הבעיה היא שפשוט אין אלטרנטיבות. ניסו להקים פה קרנות רכישה ממונפות מסוג MBO ו-LBO ולא הצליחו, קרנות שניוניות (Secondery) ונכשלו, קרנות מזנין, קרנות נדל"ניות בישראל ובחו"ל, קרנות תשתית - שום דבר לא התרומם. לא שאני שמח לשוב להון סיכון, אבל פשוט אין לי שום דבר אחר להשקיע בו".
דיסקונט שוקי הון השקיעה עד היום בחמש קרנות הון סיכון ישראליות, ובנוסף לכך הקימה את קרן הגישור גולדן גייט (שמוזגה עם קרן פלנוס מקבוצת דברת), קרן התפנית מומנטום, קרן הרכישות הממונפות פימי וקרן מניף להלוואות לפרויקטים בתחום הנדל"ן. היקף ההתחייבויות שלה בשלוש השנים האחרונות הגיע ל-80 מיליון דולר, מהם כבר השקיעה 40 מיליון. מדובר באחד הגופים המוסדיים הישראליים המעורבים ביותר בתחום ההון סיכון וההשקעות האלטרנטיוויות.
על פי המודל של דיסקונט שוקי הון, היא מעורבת בכל קרן בה היא משקיעה בחברת הניהול ובוועדות ההשקעה. ריבק טוען שזה מוסיף ממד של פיכחון להשקעות שמבצעות הקרנות. "אחת הבעיות המרכזיות בשנים האחרונות בקרנות הון סיכון היא המעורבות הסנטימנטלית של מנהלי הקרנות בחברות. מנהל קרן מטבעו חייב להיות אופטימי כדי להאמין בחברות שלו. מנהלי הקרנות יודעים הרבה, אבל לא הכל, והרבה פעמים הם משתכרים מהפנטזיות של היזמים", הוא אומר. "גוף כמונו מביא הרבה יותר ציניות להשקעות. אנחנו מנסים לסייע לקרנות עם הניסיון שצברנו בעולם הפיננסי, בודקים קצת אחרת את המספרים והדו"חות ואת האיתנות הפיננסית לעומת התחזיות של החברה".
למרות זאת, מכה ריבק על חטא, גם ביכולת הזו הוא לא תמיד השתמש. "אם הייתי משנה משהו מהעבר, זה יותר החלטתיות ותקיפות כחבר בוועדות ההשקעה. שווייהן של החברות ב-2001 לא היו מספיק מדויקים ועדיין לא הותאמו למציאות שלאחר המשבר. לא דחפתי מספיק לשנות את זה".
לפי ריבק, היו מקרים שהקרנות התקשו מאוד לקבל החלטה קרה למחוק השקעה. "מהצד הדברים באמת נראים נהדר. היזם הוא מהסוג הסדרתי, המנהלים נהדרים. אבל אז מתייחסים לנתונים הפיננסיים, ורואים שהחברה לא שוה את מה שרוצים שהיא תהיה שוה וההחלטה לגבי המשך ההשקעה בה צריכה להיות ללא סנטימנטים".
בניגוד לגופים מוסדיים אחרים המדברים על ניצול האפשרות שמעניקה להם המדינה להשקיע בחו"ל, ריבק אינו מוצא בכך עניין. "אין לנו מנדט בהשקעות שלנו לצאת מישראל וזה גם נראה לי נורא מסובך. פה כולם מכירים את כולם וקל יותר לבצע בדיקת נאותות, שם אין לי מושג איך העולם באמת נראה. המון גופים הכריזו על הכוונה לעבור גם לחו"ל, אבל לא ראיתי שזה ממש קרה. לדעתי, זה מפחיד להשקיע בחו"ל: התרבות היא אחרת, השפה אחרת".
בשלב זה הוא מציין לטובה בעיקר שתי השקעות הון סיכון מבין תשע הקרנות שבתיק ההשקעות שלו, שתיהן גייסו את הכסף לאחר פיצוץ בועת ההיי-טק ב-2000. "אני בעיקר מרוצה מהקרנות ורטקס וויטלייף ומקרן ההלוואות לקבלנים מניף. אני מקווה שב-2004 נתחיל גם לראות בקרנות כאלה חלק מהכסף בחזרה".
וזו באמת הבעיה העיקרית של ריבק. דיסקונט שוקי הון, שהיא חברה בבעלות מלאה של בנק דיסקונט, אינה חושפת את הנתונים הפיננסיים שלה. בשנים האחרונות הרווח של החברה ירד בגלל מצב השוק. ב-2000 הרוויחה דיסקונט שוקי הון 20.5 מיליון שקל וב-2001 הרוויחה 8.7 מיליון שקל, חלק לא מבוטל מהם הגיע מפעילותה של החברה כחתם בהנפקות. ריבק חייב לוודא שהחברה תמשיך להיות כל הזמן בתזרים מזומנים חיובי, וזה לא ממש פשוט כיום, כשהקרנות אינן רושמות אקזיטים ואין הנפקות ציבוריות. עם זאת, הוא מצליח לדבריו לשמור על תזרים חיובי, בין היתר הודות להשתתפותו כחתם בהנפקת האג"ח הפרטית של ניו קופל בסוף 2002 בהיקף 35 מיליון שקל והודות לגיוס ההון למרכנתיל בהיקף 83 מיליון שקל ב-2003. "אם תהיה פה צמיחה, יהיו הנפקות ונשוב להשקיע בקרנות הון סיכון", מבטיח ריבק.
"אני מחפש כל הזמן פעילות השקעה אחרת מהון סיכון. הבעיה היא שאין"
עודד חרמוני
13.4.2003 / 9:16