"מה שאנחנו רואים מאז אתמול זה טירוף מערכות", הכריז שר האוצר בצלאל סמוטריץ' לפני שבועיים בהצהרה מיוחדת והאשים את כולם, התקשורת, השמאל, הימין הקיצוני, המדליפים מהקבינט, והכלב שעבר ממול, כשניסה להסביר למה הצביע בעד הכנסת סיוע הומניטרי לעזה, אחרי של מזמן איים בפרישה מהממשלה אם ייכנס סיוע לעזה.
וכדי לא לצאת לגמרי אידיוט, הדגיש ש"שום סיוע לא יגיע לחמאס, נקודה. כל מי שאומר אחרת פשוט משקר". אלא שהתברר מהר מאוד ששר האוצר אינו מכונת אמת אנושית, אלא סוג של שחקן גרוע, או לפחות מי שסובל, ככל הנראה, מתסמונת חמורה של פיצול אישיות פוליטי.
פרסום של כאן 11 מאתמול, חשף איך הממשלה העבירה 700 מיליון שקל "למערכת הביטחון", שיועדו למעשה למנגנון הסיוע ההומניטרי לרצועת עזה. הכסף הועבר בתחילת החודש שעבר מבלי לציין מהו יעדו האמיתי, והשימוש במונח "מערכת הביטחון" נותר בכוונה עמום, כדי להסתיר מהציבור את ייעודו האמיתי של הכסף - הכנסת הסיוע ההומניטארי.
מלשכות נתניהו וסמוטריץ' הכחישו: "מדינת ישראל לא מממנת את הסיוע ההומניטרי לעזה". ובכל זאת, הסיוע נכנס ואנחנו משלמים עליו.
אז מצד אחד, עומד לו סמוטריץ' המוכר, האידיאולוג הבלתי מתפשר, שיש שיכנו אותו "משיחי", שאיים לפרוש מהממשלה אם תועבר אפילו קופסת טונה מקולקלת לרצועת עזה. ומצד שני, חותם אותו סמוטריץ', במו ידיו ועטו, על החלטה להעביר 700 מיליון שקלים מהקופה הציבורית, ישירות למימון מנגנון הסיוע שהוא כל כך מתנגד לו.
סמוטריץ' של המצלמות הוא נחוש, מתריע, מציב קווים אדומים. בצלאל של הישיבות הסגורות, מקצץ בתקציבי המשרדים בשקט וחותם על סעיפים עמומים כדי להאכיל את שנואי נפשו, לכאורה.
השיטה של להגיד לציבור "אנחנו לא מממנים את הסיוע", ובסתר, כמו גנבים בלילה, להעביר אותו מאחורי הגב של חברי וועדת הכספים, בלי שקיפות ובלי לפרט, לא עבדה הפעם. השקר, שהסריח מרחוק במהלך השבועות האחרונים, כשאף אחד בממשלה לא ציין את הגוף שמממן את הסיוע, נחשף.
לא בכדי התאמצו שם להסתיר את הבושה הזאת. ממשלת ימין על מלא, ששריה עושים כל יום שרירים מול ארגון הטרור, ומלרלרלים את עצמם למוות באיומי סרק, וסיסמאות על ניצחון מוחלט שלא מגיע, לוקחים את הכסף מהפה של הילדים שלנו, כדי להאכיל את העזתים שטבחו, אנסו ורצחו אותנו. עושים קיצוץ רוחבי בחינוך, בריאות, רווחה, תחבורה, כדי שהחמאס יקבל קופסאות ארוזות עם מוצרים שאנחנו קנינו להם.
זה לא עניין של ימין או שמאל. זה גם לא ויכוח על סיוע הומניטרי או קשיחות מול חמאס.
זה עניין של יושרה ציבורית. של מינימום של שקיפות. אם שר האוצר חושב שהסיוע הזה מוצדק, חשוב או מחויב המציאות, שיגיד את זה. ואולי זאת הבעיה. סמוטריץ' יודע להצהיר ופחות למשול. להתרעם מול מצלמות, אבל להיכנע ללחצים בלילה.
ובזמן שהוא משחק בפינג-פונג של הכחשות והאשמות, ברור לכולם שהרעבת האוכלוסיה ברצועה עושה נזק למדינת ישראל, ולכן צריך לאפשר הכנסת סיוע. אבל למה לכל הרוחות אנחנו צריכים לשלם על זה? אין מספיק מדינות מוסלמיות עם מיליארדים מנפט? אין מספיק מפגינים פרו פלסטינים עם כאפיות ברחבי העולם?
אם סמוטריץ' חושב שהסוגיה הזאת תעוף מסדר היום כשמשהו יותר חשוב יעלה אליו הוא טועה. שר האוצר חייב לנו הסבר לאן נעלם הכסף, ולמה הוא נשלח לעזה, ולא לאזרחי ישראל.