כבר בימים הראשונים אחרי טבח 7 באוקטובר, בעל עסק נדל"ן ממרכז הארץ הבין שהמציאות השתנתה לחלוטין. לא רק בטחונית ונפשית, לנוכח ההפתעה והזוועות שנחשפו, אלא גם כלכלית. הטלפונים בעסק הפסיקו לצלצל, פגישות בוטלו זו אחר זו, וממחזור עסקי של מעל 2.1 מיליון שקל בשנה, ההכנסות צנחו בלמעלה מ-25%.
בנובמבר 2023, כחודש לאחר פרוץ המלחמה, הוא הגיש תביעה לרשות המסים במסלול הכלל-ארצי, באמצעות מייצג שגבה ממנו עמלה של עשרות אלפי שקלים. חמישה חודשים ארוכים חלפו, ולא הגיע שקל אחד מהמדינה. בינתיים, כדי לשרוד, נאלץ לקחת הלוואות חוץ-בנקאיות בריביות גבוהות והלוואות גישור מהבנקים, ואיבד את כל חסכונותיו.
במרחק של מאות קילומטרים דרומה, חוותה בעלת מסעדה קטנה בקרבת עוטף עזה קריסה דומה. המסעדה שלה הייתה הלב הפועם של הקהילה המקומית, מקום מפגש לחקלאים מהאזור ולתושבי היישוב. אבל כשהמלחמה פרצה, היישוב פונה, הלקוחות נעלמו והמסעדה נסגרה בבת אחת.
המייצג שלה המליץ להגיש תביעה במסלול הירוק, כדי לקבל את הכסף מהר. גם במקרה שלה, חמישה חודשים עברו וכסף אין. רק כשהגישה תביעה נוספת במסלול האדום, קיבלה מקדמות שבקושי כיסו את התשלומים לספקים, ולא הספיקו לצורכי המחיה הבסיסיים שלה ושל המשפחה.
אלה רק שניים מעשרות הסיפורים הקשים שתועדו בדוח חמור של מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, על הכשל הממשלתי בטיפול בעסקים קטנים במהלך החודשים הראשונים של מלחמת חרבות ברזל. הדוח חושף תמונה עגומה של כשלים מוסדיים, שהחלו עוד לפני המלחמה, ופגעו בעמוד השדרה של הכלכלה הישראלית.
בישראל פועלים 610,000 עסקים קטנים, המהווים 97% מכלל העסקים במדינה, מייצרים תמ"ג של 305 מיליארד שקל ומעסיקים כמיליון ורבע עובדים. לפי המבקר, במקום לתת להם גב, ברגע הקשה ביותר המדינה נטשה אותם לחלוטין.
הכשל הראשון והמשמעותי ביותר שמצא המבקר, התרחש עוד לפני המלחמה. למרות שמשרד הכלכלה והסוכנות לעסקים קטנים ערכו תרגיל למלחמה בספטמבר 2023, חודש בלבד לפני פרוץ המלחמה, הם לא הכינו תוכנית מגירה כלכלית לשעת חירום. גם אגף התקציבים במשרד האוצר לא ביצע תהליך הפקת לקחים מאירועי חירום קודמים, כמו משבר הקורונה, ולא כתב תכנית סדורה.
התוצאה הייתה קטסטרופלית: רק חודש וחצי אחרי הטבח, ב-19 בנובמבר 2023, נפתחה המערכת של רשות המסים להגשת תביעות לפיצויים. במשך כל התקופה הזו, עסקים קטנים שנקלעו למצוקה, נותרו בלי מענה. וכשסוף סוף היא נפתחה, התברר שהיא מורכבת מדי עבור הציבור הרחב.
כ-63% מהתביעות הוגשו באמצעות מייצגים שגבו עמלה של כ-10% מסכום הפיצוי. עד יוני 2024 שילמו העסקים הפגועים למייצגים כ-1.27 מיליארד שקל מכספי הפיצוי, סכום אסטרונומי שהיה יכול להישאר בכיסם. רק באפריל 2024, במהלך ביקורת שערך המבקר, זירזה רשות המסים את הטיפול בכ-10,000 תביעות של עוסקים פטורים ועסקים קטנים שמחזורם עד 300,000 שקל. במועד סיום הביקורת, ובמאי 2024, עדיין לא הושלם הטיפול בכ-60,000 מכלל התביעות.
משרתי מילואים שהם בעלי עסקים עצמאיים סבלו פעמיים. צה"ל העביר לרשות המסים את רשימת משרתי המילואים רק בינואר 2024, שלושה חודשים אחרי פרוץ המלחמה. האיחור מנע מרשות המסים לתת קדימות לטיפול לעצמאים המילואימניקים, ולהפעיל את חוק דחיית מועדים כראוי.
קרן הסיוע של צה"ל, שהוקמה לסיוע למשרתי מילואים, ניכתה מס במקור בשיעור של 25% באופן גורף, ללא התחשבות בשיעור המס האמיתי שחל על המקבלים. כתוצאה מכך, רבים שילמו מס בעודף ונאלצו להמתין עד תום שנת המס לקבל החזר. עד פברואר 2024, 83% מבעלי העסקים המשרתים במילואים דיווחו כי הכנסתם נפגעה בשל שירות המילואים.
גם בנק ישראל, שהשיק תוכניות סיוע נרחבות, לא הצליח לספק מענה אפקטיבי לעסקים הקטנים. עד פברואר 2024, עמד היקף מימוש התוכנית המוניטרית לעסקים זעירים על כ-0.9 מיליארד שקל בלבד, מתוך 10 מיליארד שקל, 9% בלבד. תוכנית סיוע נוספת של בנק ישראל, בהיקף מיליארד שקל נוספים שיועדו להלוואות, לא מומשה כלל. בעלי עסקים שפונו מבתיהם או נקראו לשירות מילואים, לא יכלו, מבחינה נפשית או פיזית, לגשת לבנקים ולקחת הלוואות באותם חודשים קריטיים.
אנגלמן מצביע על חלמאות מחפירה, בהעדר תיאום בין הגופים השונים. לכל גוף היתה הגדרה שונה למושג "עסק קטן". החשב הכללי במשרד האוצר הגדיר אותו ככזה שמחזורו עד 25 מיליון שקלים, הסוכנות לעסקים קטנים טוענת ש'עסק זעיר' הוא עסק שהמחזור שלו מגיע עד 2 מיליון שקלים או שהוא מעסיק 1-4 עובדים, ו'עסק קטן', מוגדר במחזור של מ-2 עד 10 מיליון שקלים או מעסיק 5-10 עובדים. ברשות המסים וקרן הסיוע של צה"ל אין בכלל הגדרות כאלה.
אפילו הסוכנות לעסקים קטנים, שאמורה להיות הכתובת המרכזית לסיוע, כשלה בתפקידה. רק 1% מבעלי העסקים שהגישו בקשות להלוואות מקרן ההלוואות, נעזרו בסוכנות לצורך ההגשה, ורק 0.2% קיבלו ממנה ייעוץ עסקי מטעמה. "השיעורים הנמוכים של בעלי העסקים שנעזרו בסוכנות עלולים להצביע על חוסר מודעות של עסקים קטנים לכלים אלה, ומעלה שאלות לגבי הרלוונטיות של הסוכנות בטיפול בעסקים הקטנים", כתב המבקר ורמז לצורך בבחינת נחיצותה בכלל.
ביקורת חריפה במיוחד מופנית כלפי ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר בצלאל סמוטריץ'. הקבינט החברתי-כלכלי, שבראשו עומד ראש הממשלה, ושר האוצר משמש בו כממלא מקום, התכנס רק חמש פעמים מאז 7 באוקטובר ועד סוף 2023. באף אחת מהישיבות האלה לא דנו בתוכניות הסיוע לעסקים הקטנים. בשנת 2024 הקבינט כלל לא התכנס. "על ראש הממשלה כיושב ראש הקבינט, ושר האוצר, בתפקידו כממלא מקום יושב ראש הקבינט, לכנס את הקבינט החברתי-כלכלי כדי לבצע בקרה שוטפת אחר אפקטיביות תוכניות הסיוע הכלכליות לעסקים".
האם הביקורת תועיל? במדינה שלא מכירה את המילה "אסטרטגיה" ולא יודעת להיערך לתרחישי קיצון בכל התחומים, ספק אם מישהו, בגופים שאמורים להושיט יד לעצמאים, ישנה את דרכו.
תגובת משרד הכלכלה והתעשייה: "משרד הכלכלה והתעשייה קיבל את דוח המבקר, ילמד את הדוח ואת המלצותיו. יודגש כי דו"ח מבקר המדינה מדבר בעד עצמו, עיקר הביקורת מופנית כלפי משרד האוצר וגופים מתכללים אחרים, ולא כלפי משרד הכלכלה. משרד הכלכלה והתעשייה פעל כבר ימים ספורים לאחר השבעה באוקטובר, באופן מסודר, מקצועי ושקוף - גיבש תוכנית סיוע כלכלי בשיתוף המגזר העסקי, ודחף לאימוץ פתרונות בשטח עוד בטרם התקבלו החלטות ממשלתיות. נזכיר כי סמכויות הפיצוי, השיפוי והקצאת התקציבים נמצאות אך ורק בידי משרד האוצר, ומשרד הכלכלה והתעשייה אינו אחראי על עיבוד תביעות הפיצוי או יישומן התקציבי. באשר לטענה בדבר היעדר תוכנית מגירה כלכלית - לסוכנות לעסקים קיימת תוכנית חירום בתחומי אחריותה, ולא כזו הנוגעת למשרדים אחרים, ובפרט משרד האוצר. לכן, הביקורת בנושא זה אינה במקומה. נכון יותר יהיה להמליץ שמשרד האוצר ייוועץ בסוכנות ככל שמדובר בכלי סיוע לעסקים בשעת חירום ואנו דוחים טענות העולות כלפי המשרד שאינו בסמכותו. דווקא אל מול כשלים מערכתיים של גופים אחרים - משרד הכלכלה והתעשייה עמד במשימה, וימשיך לעמוד לצד העסקים הקטנים והבינוניים בכל דרך".