המקרה המצער של הילד שנורה למוות על ידי חברו בן ה-13 תוך שימוש בנשק של אביו של ילד שלישי, במהלך "ניסוי כלים" בחולות ראשון לציון, מעלה את השאלה האם ניתן להגיש תביעת נזיקין, כלפי מי ומה יכללו הפיצויים.
נקודת המוצא היא כי סביר שהילד היורה יימצא אחראי, וכך גם הילד שהביא את האקדח. עצם העובדה שמדובר במשחק או בפגיעה לא מכוונת, אינו מהווה הגנה ליורה. אם ילדים נוספים השתתפו באירוע, הם יכולים להימצא גם כן אחראים (ואפילו בפן הפלילי. לפני כעשור חויב מי שהשתתף במרוץ מכוניות לא חוקי, בגין סיכון חיי אדם, אף שמכוניתו לא פגעה באלה שנהרגו).
עם זאת, סביר להניח ששני הילדים - היורה וספק הנשק - אינם בעלי אמצעים כלכליים כדי לשלם פיצוי של ממש, ומטבע הדברים יהיה צורך לבחון האם ניתן לתבוע גורמים נוספים. צריך להבהיר, שהגם שמדובר בקטינים, אין במקרה זה אחריות שילוחית של ההורים, ולכן יש לבחון האם יש הורה שהוא אחראי מכוח עצמו.
ההורה בעל האקדח, שאיפשר לילדו לקחת אותו, צפוי להיתבע בהחלט. אין זה משנה אם הוא נתן את האקדח ביודעין או רק הפקיר את הנשק באופן המאפשר לילד לקחת אותו. גם הפגיעה, כאשר ילד צעיר לוקח אקדח, היא צפויה. ילדים מרותקים לכלי נשק והמשחק בהם, ומה שמתלווה אליו הוא צפוי. מדובר גם בהפרה של חובה חקוקה האוסרת על בעל רישיון נשק להעביר את הנשק למי שאין לו רישיון.
גם גורמים אחרים יכולים להימצא אחראים, כגון: הורי הילד היורה, ככל שהם ידעו שבנם מעורב ב"אימוני ירי". לפי הפרסומים, הילד שסיפק את האקדח אף הגיע איתו לבית הספר. אם גורם בבית הספר ידע על כך, או "עצם את עיניו" מעובדות שיכולות היו ללמד על כך (למשל, כי לא היה לו נעים להתעמת עם ההורה בעל הנשק) - גם הוא עלול להיתבע.
גם אחריות בית הספר תילקח בחשבון. יש לציין, שבפסק דין שניתן בשנת 2023, באירוע שבו נרצח עורך דין, חייב בית המשפט העליון לא רק את היורה, אלא גם את חברת האבטחה שאיפשרה לו לקחת את הנשק הביתה, וגם את מרכז הקניות שאיפשר ליורה להיכנס עם הנשק.
מאחר שהתביעה תוגש על ידי הוריו של הילד שנורה ונהרג (כיורשים של ההרוג), הרי שגם האחריות של הילד שנורה (והשתתף בניסוי הכלים) וגם אחריותם (אם ידעו או היו צריכים לצפות שבנם משתתף בפעילות שכזו), תילקח בחשבון ותופחת מחלקם של הנתבעים האחרים, כ"אשם תורם".
בנוסף לתביעת העיזבון, הרי שאם נגרם להורים נזק נפשי משמעותי לצמיתות, בשל ההלם משמיעת הבשורה המרה, הרי שהם יוכלו לתבוע גם מכוח עצמם ולא רק מכוח העיזבון, כנפגעים עקיפים או משניים.
אף שקיימת סבירות שריבוי כלי הנשק היום הוביל ויוביל לתאונות קטלניות כאלה, הרי שהסבירות שהמדינה תימצא אחראית, הוא נמוך ביותר. זאת, לאור המטרות הסבירות שבגינם מחולקים כלי הנשק. המדינה אינה "מבטחת על" של אירועים נזיקיים.
תביעה שכזו, ככל שתוגש, תתגלגל בסופו של דבר גם לחישובי נזק: מה צפוי ליורשי ילד שנהרג ברשלנות, וכמובן אין לו תלויים? עיזבון שכזה זכאי לפיצוי בגין נזק "לא ממוני", שכולל כאב וסבל סובייקטיבי (שאף שכב בבית החולים מספר ימים עד שנפטר), וכן פיצוי עבור קיצור תוחלת חיים, פיצויים שיכולים להגיע לכדי מיליון שקלים.
בנוסף לכך, העיזבון יהיה זכאי לפיצוי בגין "אובדן שכר בשנים האבודות". רכיב זה יחושב לפי 30% מהשכר הממוצע במשק (שעומד כיום על יותר מ-14,000 שקל), למשך כל השנים שהילד היה צפוי לעבוד - מגיל 21 ועד גיל 67.
ככל שההורים יעברו את סף הנזק כדי לזכותם בתביעה כנפגעים עקיפים, הרי שהם יקבלו פיצוי מלא עבור כל נזקיהם, לרבות טיפולים נפשיים, אובדן השתכרות וכאב וסבל שלהם.
הכותב היה מרצה במשך עשרות שנים באוניברסיטה העברית והוא בעל משרד עורכי דין העוסק בנזיקין.