אתמול בלילה כינסו שר הכלכלה, ניר ברקת, ומנכ"ל המשרד, מוטי גמיש, לשיחת עדכון והערכת מצב, את מנהלי רשתות השיווק, הקמעונאים והיבואנים הגדולים. מה שקרה שם, מבהיר לנו איך חזירות הופכת לנורמה. הקמעונאים, שהפכו את המלחמה למנוע רווח, לא התביישו לדרוש שם הקלות.
הרשתות, שמרוויחות סכומי עתק מהכאוס הביטחוני בשנתיים האחרונות, לא באו עם הצעות איך להקל על הציבור חלילה. הן הגיעו לפגישה מוכנות עם רשימת דרישות מעליבה, הכוללת את ביטול סימון המחירים על המוצרים, והפסקת החזרת הבקבוקים למיחזור.
כל זה נעטף בסיסמאות של "מחסור בכוח אדם" ו"עומס על העובדים", כאילו מישהו באמת מאמין שמדובר בדאגה לציבור ולא בעוד דרך לעקוף את הצרכנים, לפתוח חלון להעלת מחירים שאף אחד לא יוכל לעקוב אחריה, ולמקסם רווח.
מה שמוציא מהדעת, זה הזלזול שלבכירי הרשתות באינטליגנציה ובזכרון לטווח קצר של הלקוחות. הרי היינו בדיוק סרט הזה בתחילת "חרבות ברזל". כבר ב-8 באוקטובר 2023, בצל זעקות השכול והידיעות הראשונות על החטופים, פנו רשתות השיווק למנכ"ל משרד הכלכלה דאז, אמנון מרחב, וביקשו שיפטור אותן מסימון מחירים. הוא היה קשוב למצוקת כוח האדם שהציגו, שלטענתן שנבעה מגיוס המילואים, ונענה להן.
מה שהתחיל כהבנה זמנית למצב חירום, הפך לשיטה. הרשתות, בלי יוצאת מן הכלל, פשוט הפסיקו לסמן מחירים במשך השנה וחצי הבאות. רק כשנכנס מנכ"ל חדש שהחליט לאכוף את החוק באגרסיביות, הן נזכרו לציית וגם אז לא באופן מלא. עדיין ישנם צרכנים שלא מצליחים להבין כמה עולה השוקולד שהם רוצים לקנות.
והנה, שוב, בהזדמנות הראשונה כשהמערכה מתעצמת, מנסות הקמעונאיות לחזור למצב הקודם, לאחוז עיניים ולשכנע את המדינה לוותר על זכות הצרכנים הבסיסית לדעת כמה כל דבר עולה, רק כדי שיוכלו לחסוך עוד קצת בהוצאות. בזמן שרוב המשק סגור ואזרחים יושבים בבית מובטלים מאונס, הן מעזות לבקש רחמים.
על רקע התוצאות הכספיות הפנטסטיות שהציגו ברבעון האחרון, ההדלפה המכוונת הזאת מתוך הישיבה, כדי לצבור אהדה למהלך, היא לא פחות חוצפה ועזות מצח. ולמי שהספיק לשכוח, נזכיר ששופרסל דיווחה ברבעון האחרון על זינוק של 76% ברווח הנקי כ - 157 מיליון שקלים, קרפור גרפה רווח נקי בסך 42 מיליון, רמי לוי 55 מיליון ויוחננוף - 41.3 מיליון. טיב טעם הכניסה לכיס רווח נקי של 11 מיליון ובויקטורי גרפו 2.1 מיליון שקלים.
"אין לנו זמן וכוח אדם", טען, כך לפי הפרסומים, רמי לוי בישיבה, כשהוא דורש הקלה בסימון מחירים וברשת קינג סטור חיזקו את דבריו וטענו למחסור של 60%-70% בכוח אדם. חסרים לכם עובדים? מה הבעיה לגייס חדשים בשכר יותר גבוה? וזה לא נגמר פה. איתן יוחננוף הגדיל לעשות וביקש מהמדינה סיוע בשיווק, צריך "להסביר לצרכנים שאפשר להסתובב ביום ולתת לאנשים ביטחון", או במילים אחרות, תעזרו לנו להוציא מהאנשים עוד כסף, אבל אל תדרשו מאיתנו שקיפות במחירים.
אף אחת מהרשתות לא טרחה אפילו להציע להחזיר משהו לציבור. לא במבצעי עומק, או בהוזלות משמעותיות, או לפחות באמירה כנה של "אנחנו איתכם". הן הסתפקו בהצהרות לתקשורת בבוקר התקיפה באיראן ש"נשאר פתוחים עד אחרון הלקוחות". כאילו הן עושות טובה למישהו ולא דואגות לחשבון הבנק של עצמן.
למרות מאמצי העל להרים הפקה מרשימה כדי לעורר רחמים, כל השחקנים בשוק המזון והקמעונאיות בראשן, העלו הצגה כושלת. במשרד הכלכלה אמרו לוואלה, שאין שום כוונה לפטור אותן מחובת סימון מחירים או החזרת בקבוקים. כי מי שיכול לגרוף הון בתקופת המלחמה, יכול לפתור בכסף קטן את המצוקות הגדולות האלה, לכאורה.