ביום חמישי, ה־12 ביוני 2025, מדינת ישראל יצאה למהלך צבאי יזום ומתוכנן - "עם כלביא". ביום ראשון, ה־15 ביוני, הכריז פיקוד העורף - באישור הממשלה - על הארכת מצב החירום המיוחד בעורף עד ל־30 ביוני 2025, והורה על המשך סגירת כלל העסקים במדינה, למעט עסקים חיוניים שהוגדרו על ידי משרד העבודה, ללא כל התייחסות והודעה על מחויבות כלכלית לעורף הישראלי.
המשמעות: הנחיות פיקוד העורף מחייבות סמיכות למרחב מוגן ואיסור מוחלט על התקהלות, ובפועל מונעות את פתיחתם החוקית של עשרות אלפי עסקים במדינה, בייחוד בענף המסעדות, האירוח, הבידור והשירותים.
עשרות אלפי עסקים מושבתים. מיליוני עובדים נותרו בבית. והתגובה של המדינה? שתיקה. לא פורסמה הודעה על שיפוי וסיוע. לא הוצג מתווה. לא נמסרה התחייבות. ובעלי העסקים - שוב נותרו בלי כל ודאות. איך שורדים?
אבל הפעם, זו לא הפתעה. המדינה הובילה את המהלך. היא תכננה את המלחמה. היא לא השלימה את המעגל התכנוני עם החוסן האזרחי והכלכלי. היא לא לוקחת אחריות כלכלית בזמן אמת, שוב. ובכך, היא מותירה את בעלי העסקים לבד. אבל דווקא בגלל שהיא זו שסגרה - היא גם זו שחייבת לשלם.
בעל עסק שנדרש לסגור את שעריו בהנחיית המדינה - זכאי לשיפוי ממנה. זו לא מחווה. זה לא מענק. זהו עיקרון בסיסי בשלטון: אם אתה דורש סולידריות - תיתן גיבוי. יש חוק. יש תקדים. יש מנגנון.
באוקטובר 2023, במלחמת "חרבות ברזל", אישרה הכנסת את חוק הסיוע הכלכלי לעסקים בעת חירום. החוק קבע מודל פיצוי חד-חודשי לעסקים שנפגעו מהנחיות פיקוד העורף. המודל הופעל, המנגנון הוכיח את עצמו, הקרן קיימת, רשות המסים ערוכה. והכי חשוב: הכול כבר קיים במערכת. אז למה לא להפעיל אותו - מיד?
באגף התקציבים טוענים שהודעה מוקדמת על פיצוי "תייצר תמריץ לפתיחה או סגירה מלאכותית". אבל זו טענה שמנותקת מהשטח ובעיקר: מעליבה. אי אפשר על פי חוק להפעיל עסקים שמבוססים על התקהלות, כמו מסעדות, פאבים, בתי קפה וברים - כשהתקהלות אסורה. ומי שפותח - מסתכן ומפר את החוק. ומי שסוגר - מאבד הכנסה, לקוחות, עובדים לפעמים לצמיתות.
ודאות היא לא תמריץ שלילי. ודאות היא תנאי ליציבות. היא מאפשרת ניהול תזרים, שמירה על עובדים, קבלת החלטות רציונלית. כשאין ודאות - יש קריסה. הנזק כבר כאן. עסקים רוקנו מקררים, זרקו מלאים, הפסיקו רכישות, דחו תשלומים לספקים, הקפיאו קמפיינים, שלחו עובדים לחל"ת. הם לא מחכים למודל פיצוי - הם מתמוטטים עכשיו.
ויש גם ממד מוסרי - פשוט, עמוק, אנושי. בעלי עסקים בישראל משרתים כעת במילואים. הם עזבו את המשפחה, המטבח, הבר והדלפק - ויצאו להילחם. אין להם מסגרות לילדים, אין להם הכנסה, אין להם גיבוי. האם גם הפעם נחכה שיחזרו - ונודיע להם שהעסק שלהם קרס?
אנו פונים לשר האוצר בצלאל סמוטריץ': תגלה מנהיגות מקצועית וציבורית. בתוך 48 שעות, על משרד האוצר לפרסם הודעה ברורה: כל עסק שנסגר או פועל תחת מגבלות פיקוד העורף - יקבל שיפוי מלא עד ה־30 ביוני 2025, ללא קשר לאורך הלחימה, על פי המנגנון הקיים במערכת - בהתאם לחוק הסיוע ולמודל הפיצוי החד-חודשי שאושר והופעל באוקטובר 2023, ללא כל קשר לאורכה של המלחמה.
הפעם אי אפשר להגיד שלא ידענו. הפעם יש לנו חוק, תקדים ומנגנון. צריך רק החלטה. מי שסוגר - חייב לשלם. פיקוד העורף אוסר התקהלות, מגביל תנועה ומצמיד למרחב מוגן - תשלמו. המדינה לא יכולה לברוח מאחריות - לא כלכלית, לא ציבורית, לא מוסרית.
הכותב הוא יו"ר איגוד המסעדות והברים בישראל.