בסקירה שיצאה בסוף היום המסחר של רביעי האחרון כתב אוהד ניר, כלכלן ביחידת המחקר של הבורסה בתל אביב, כי "הסיכון מתוכנית הגרעין האיראנית צומצם ובישראל רואים כבר אופק לסיומו. כפועל יוצא שווקי המניות רשמו השבוע עליות חדות והמדדים העיקריים שברו את שיאי כל הזמנים: מדד ת"א-35 עלה השבוע בשיעור של כ-4.1%. מדד ת"א-90 עלה השבוע בשיעור של כ-7.3% ומדד ת"א-SME 60 עלה השבוע בשיעור של כ- 6.0%".
האופוריה בשוק המקומי זכתה לסיקור נרחב בניתוחי הגופים הפיננסיים, דוגמת סקירה שהוציא השבוע בית ההשקעות פסגות, בה צוין כי "אחרי שלושה ימי מלחמה באיראן אנו מבינים כי ההסתברות לתרחיש של שיתוק ארוך טווח של הפעילות הכלכלית בישראל היא נמוכה ולכן השווקים הגיבו בחיוב. יתרה מכך, ההערכות הן שמצבה הגיאופוליטי של ישראל השתפר באופן משמעותי בעקבות התקיפה באיראן.
לכן, בהסתכלות קדימה גם פרמיית הסיכון שבשוק הישראלי, הן במניות והן באג"ח, צריכה להיות נמוכה יותר. שינוי זה עשוי גם להשפיע במועד מסוים לחיוב על דירוג האשראי של ישראל ולמשוך יותר משקיעים זרים".
"בשוק הישראלי קיים פוטנציאל חיובי לטווח ארוך שהיה טמון בו עוד לפני המערכה עם איראן. כעת, לראייתנו, הוא אף נראה טוב יותר", מסביר ניר עובדיה, סמנכ"ל בכיר ומנהל אגף השקעות עמיתים בכלל ביטוח ופיננסים. "השוק הישראלי אינו מתומחר כרגע למימוש הפוטנציאל שלו, שכן אם תוצאות המלחמה מול איראן ירחיקו את איום הגרעין בצורה משמעותית, בין עם בהסכם ובין עם לא, ישראל רק תצא מחוזקת יותר ופרמיית הסיכון תרד. לצד זאת, יש לציין כי לא ניתן לדעת לאן דברים יובילו, שכן אנו בתחילת האירוע".
הורדת הסיכון היא זו שתופסת את תשומת הלב של הגורמים הכלכליים המוצאים במערכה הצבאית באיראן חבל הצלה כלכלי לטווח הבינוני והארוך שכן מדובר לא רק בהורדת הסיכון לקיומה של ישראל, אלא גם לפעילותה הכלכלית.
צור אילן, מנכ"ל אלמנדה קפיטל קרנות גידור ומנהל מערך המחקר בתובל בית השקעות, מסביר כי המערכה הצבאית הישראלית באיראן "כבר הורידה את הסיכון להשקעות בכלכלה, והשאלה כעת היא עד לאיזה רף תצליח המערכה הישראלית הצבאית באיראן להורידו".
לדבריו, "המשק הישראלי עומד במפתן הזדמנויות כלכליות יוצאות דופן, שאינן נעלמות מעיני המשקיעים המקומיים והזרים, והעליות האחרונות במדדי הבורסה המרכזיים מבטאות, לראייתי, רק את התחלת הביטוי לכך. בנוסף, למרות הגירעון ועלויות המלחמה, כדאי לזכור כי יחס חוב-תוצר של ישראל עדיין נמוך ביחס לרוב מדינות המערב, וכי גם כך מדובר בנתון זמני שעתיד לשפר עצמו עם ירידת עצימות המערכה באיראן והמלחמה כולה, שכאמור תיתרם בעלייה חדה בביקושים".
יחס החוב-תוצר הוא שיעור נטל החוב שנושאת מדינה אל מול סך התוצר המקומי הגולמי שלה, ויחס החוב-תוצר של ישראל עומד על 69%. שיעור זה אמנם מוגדר גבוה יחסית לכלכלה הישראל הקטנה, ויקשה על הורדת מיסים מקומיים, אך הכלכלה הישראלית כבר הוכיחה בעבר חוסן ויכולת לחזור במהירות לצמיחה.
כלכלות רבות בעולם המערבי מתמודדות כיום עם יחס חוב-תוצר גבוה מהשיעור הישראלי, ואף כזה המעמיד בסימן שאלה את יכולתן להחזיר את החוב. רובן אמנם כלכלות חזקות וגדולות מזו הישראלית, ולמרות זאת, בניגוד לישראל, נחנקות מהחוב ואינן מנהלות כלכלה בר-קיימא.
יחס החוב-תוצר של יפן, לדוגמה, עומד בשיעור של 235% - כלומר חוב של פי 2.3 מגודל כלכלתה. איטליה ביחס חוב-תוצר של 137%, צרפת בשיעור של 116%, וגרמניה, הנחשבת לכלכלה החזקה באירופה והמלווה העיקרית לאיחוד, קרובה בשיעורה לישראל, עם יחס חוב-תוצר של 65%.
התעשייה שצפויה להנות במיוחד מהורדת הסיכון של ישראל היא תעשיית ההייטק המקומית, שההשקעות בה מושפעות, בין היתר, מפרמיית הסיכון של ישראל. "ההייטק הוא סקטור שייהנה מהפסקת המלחמה וחזרת תנאים של ודאות ושיגרה, שיתרמו לשיקום ההשקעות בו, שלמרות הצלחות בתחום גם במהלך המלחמה - עדיין נמוכות מהתקופה טרום המלחמה", אומר חן הרצוג, כלכלן ראשי ושותף בפירמת רואי החשבון והייעוץ הפיננסי BDO.
אבל יש גם המביטים על המערכה הצבאית הישראלית בחשש. רפי גוזלן, הכלכלן הראשי של בית ההשקעות IBI, טוען כי "המצב הפיסקאלי אמנם השתפר יחסית לשנת 2024, אך הוא פחות טוב מאשר בתחילת המלחמה וכולל גירעון של 5% תוצר ויחס חוב תוצר שמתקרב ל-70%. לא ברורה עדיין מידת הפגיעה בפעילות המשק הישראלי, שתלויה במשך ועצימות המלחמה, ובכל אופן הפעילות צפויה לרדת בחודשים הקרובים ותורגש בנתוני הצמיחה לרבעון השני והשלישי של השנה, תוך עלייה בצריכה השוטפת המקומית לעומת ירידה בתיירות ובפעילות הפנאי והשירותים.
"ההתפתחויות האחרונות צפויות להוביל לעליית מדרגה בגירעון, וצפויה ירידה, לפחות זמנית, בהכנסות ממיסים ביחס לתוואי של החודשים האחרונים. בתחילת המלחמה, באוקטובר 2023, הירידה בהכנסות נעה סביב 15%-10%, וסביר לצפות בתרחיש מלחמה של מספר שבועות לעלייה בגירעון לסביבה של 7%-6% תוצר".
גוזלן מוסיף כי "באופן כללי, ניתן לחלק את השפעות המלחמה על המשק והשוק הישראלי לטווח קצר וארוך, כאשר החשיבות העיקרית נוגעת למשך המלחמה ועוצמתה ולדבר קיומה של אסטרטגיית יציאה מהמלחמה, והדבר תלוי במידה רבה במידת המעורבות והלחץ שתפעיל ארה"ב. נשאלת בפרט השאלה האם המלחמה בין ישראל לאיראן תוביל בסופו של דבר להסכם ולדחיית תוכנית הגרעין ואולי אף תקרין לחיוב על סיום המלחמה בעזה במסגרת הסכם כולל, שזהו התרחיש החיובי, או לחילופין דווקא להגברת מאמציה של איראן להשגת נשק גרעיני כפי שמעריכים מרבית המומחים, שאז היכולת לשבש זאת לאורך זמן מוגבלת למדיי, ותרחיש זה שלילי עם פוטנציאל למלחמה ממושכת".
הרצוג: "התארכות המלחמה יצרה נטל כלכלי הולך וגדל ולכן הציפיות הן שככל שאנו מתקרבים להסדרה תתאפשר הפסקת מלחמה ושיגרה כלכלית, והמשק הישראלי יוכל להנות גם מהפחתת עלויות המלחמה, גם מהפחתת הסיכון וגם מהגדלת הצמיחה. יש לזכור שבשנות המלחמה התוצר לנפש לא גדל, וכשהתוצר לא גדל כוח הקנייה לא גדל. המשמעות היא שמייצרים פחות ומרוויחים פחות וזה מתגלגל לשווקים. 2025 יכולה להיות המשך שנת דשדוש כלכלי או חזרה לתוואי צמיחה עם ירידת עצימות הלחימה בכלל הגזרות והקטנה משמעותית של הנטל הביטחוני, ובכלל זה החזרת חיילי המילואים ככוח עבודה למשק.
"זהו עיקר עיכוב פוטנציאל הצמיחה במשק - מחסור בידיים עובדות", מוסיף הרצוג, "הן בשל גיוס מילואים נרחב, הן בשל אי כניסת עובדים פלסטינים, והן בשל אי הגעת עובדים זרים במספרים הנדרשים למשק הישראלי".
אילן, עם זאת, רואה נקודה זו באור שונה: "למרות המלחמה וסביבת הריבית הגבוהה בה ישראל פועלת, הכלכלה הישראלית הציגה וממשיכה להציג חוסן לאורך השנתיים האחרונות, כאשר הבעיה הגדולה עימה המשק מתמודד כיום היא אכן היעדר ידיים עובדות. המשמעות היא שיש יותר ביקוש מאשר המשק מסוגל להיענות לו בעת זו. זו אמנם בעיה, אבל כזו שתיענה עם דעיכת עצימות המערכה, שרק תגדיל, עם סיומה, את הביקושים במשק הישראלי. זו נקודה עתידית לחיוב, ולא לשלילה".
הרצוג, מתייחס גם לתדמית ישראל בעולם במהלך המלחמה ואומר כי "למרות שאין חרם רשמי על עשיית עסקים עם ישראל מלבד טורקיה, ניכר מעין 'חרם שקט' שממתין לסיום המלחמה. עידוד צמיחה ייתכן במידה ויהיה שינוי באווירה הבינלאומית, לצד הסדרה של הגדלת הייצור, הוזלת עלויות הייבוא כתוצאה מפתיחת השמיים והורדת עלויות השילוח. הדבר גם יסייע בהורדת יוקר המחיה, שבתורה גם משפיעה על הריבית.
"חלק מהסיבה שבעולם הריבית ירדה ופה לא היא המלחמה, שגרמה לעליות מחירים דוגמת עליית מחירי הירקות והפירות, הטיסות ועוד. כך שתרחיש חיובי הוא כזה בו העימות עם איראן נשאר ממוקד ולא הופך לדשדוש, והשווקים גם מתמחרים את האירוע כצעד לקראת הסדרה. בנוסף, חיוביות זו תיתרם אם כתוצאה מהסדרה אזורית יתרחבו הסכמי אברהם, ותהיה נורמליזציה עם סעודיה".
ההגעה לצד החיובי מצריכה מהמדינה, לדברי הרצוג, "להיערך לתוכנית כלכלית ליום של אחרי, שתאפשר צמיחת המשק תוך שינוי סדרי עדיפויות, והתמודדות אמיתית עם בעיית הגירעון ובעיית החוב. כדאי שנזכור שגם מלחמת יום הכיפורים הסתיימה בניצחון ישראלי ברמה הביטחונית ובשיקום ההרתעה, אבל הובילה אותנו לעשור כלכלי אבוד ולצמיחה נמוכה. זאת בעיקר כי הממשלה אז לא השכילה לייצר תוכנית כלכלית להתמודדות עם עלויות הביטחון ונטל החוב".
כלל הגורמים הכלכליים מאמינים כי השפעות המערכה הצבאית כבר עתה מהוות פוטנציאל לעתיד כלכלי טוב יותר, אך תולים יישומו, בין היתר, בתוכנית כלכלית ממשלתית מקיפה ביום שאחרי, ירידה משמעותית בעצימות הפעילות הצבאית, ותקווה להסדרה אזורית שתוביל לצמיחה מואצת.
ימים יגידו עד כמה תרמה המערכה הצבאית באיראן לאפשרויות שגשוג וצמיחה בישראל, אך דבר אחד כבר ודאי - הכלכלה ממשיכה להוות בסיס איתן לפעילות הצבאית וכלכלה חזקה הינה הכרח קיומי לא פחות מאיתנות הצבא המגן עליה.