כמו בכל פעם, גם את ההנחיות החדשות שלו, פרסם אתמול פיקוד העורף בפייסבוק שלו, המונה מאות אלפי עוקבים. אלא שהפעם הפך הדף תוך שניות ל"חדר זעם" של הורים מתוסכלים. יש הניח, שאלמלא היה מדובר במרחב וירטואלי, הוא יכול היה לסכן את מי שעבר בסביבה.
"תחזרו לעבוד", כתבה יעל, "תשאירו את הילדים בבית. אין תחב"צ, אז תגיעו ברכב. תעמדו בפקקים. תזכרו שאנחנו עדיין בזמן מלחמה. מסתמן שהשיקול הכלכלי ניצח. בהצלחה". טל כמעט יצא מדעתו: "הילדים בבית, העבודה מחוץ לעיר, מיגוניות כמעט ואין בדרכים וגם ככה הודעתם שהן לא מגינות… אז בואו ניתן לאוכלוסייה לנסוע לעבודה, להשאיר את הילדים לבד בבית, ומדי פעם לאורך היום יעופו עליהם טילים בגודל של בניין. פששש. עורף חזק. מה נסגר איתכם? או שמסיימים וסוגרים את הסיפור או שלא!".
פיקוד העורף, מצדו, לא נשאר אדיש. בכל זאת, מדובר בגוף הסברה. אבל מישהו שם כנראה החליט שזה הזמן להפעיל את מחלקת שירות הלקוחות, והגיב באדיקות לכל פוסט ולכל תגובה, עם אותה תשובה שוב ושוב, כאילו אנחנו בסשן של צ'אט-בוט ולא במציאות של אזרחים תחת אש.
כשהורים שאלו מה עושים אם נתקעים בפקק בלי מיגונית, בלי לאן לברוח, התקבלה שוב ושוב אותה מנטרה לא רלוונטית לסיטואציה של "נתיבי איילון", לדוגמא: "לצאת מהרכב, להתרחק מהמנוע והדלק, לשכב עם הידיים על הראש". איפה לשכב בדיוק כשכמעט אין שוליים ועשרות מכוניות נמצאות מטר ממך? תענוג. מירי רגב בטח היתה אומרת על זה "תהנו מהחוויה".
אבל זה עוד כלום, לעומת התשובה שקיבלה קטיה כשזעקה: "מנותקים!!!! עד שהילדים לא במסגרות - אין איך לעבוד". בפקע"ר השיבו לה: "קטיה שלום. על פי מדיניות התגוננות שיצאה ביום רביעי 18.6 - בייביסיטר, מנקה, מורה פרטי ונותני שירות בבית הלקוח - אין הגבלה על תנועה ועבודה בבית הלקוח".
קולטים? זה מה שהמדינה אומרת להורים שצריכים לצאת לעבודה תחת אש: תשלמו לבייביסיטר ותצאו לעבודה. אם ייפול טיל, נחזיק אצבעות שהמנקה תדע לרוץ עם הילדים לממ"ד, ואם לא, זאת בעיה שלך. ככה מעבירים אחריות מהמדינה אל הפרט, מהמערכת אל ההורה, מהביטחון הלאומי אל הכיס הפרטי.
ובזמן שפיקוד העורף מחלק עצות להתארגנות, חשוב להזכיר שגם המחוקק הפקיר את ההורים. בהתאם לחוק הגנה על עובדים בשעת חירום, חל איסור על מעסיק לפטר עובד שנשאר להשגיח על ילד עד גיל 14 או על ילד עם צרכים מיוחדים עד גיל 21, בגלל סגירת מסגרות חינוכית, עקב מצב מיוחד בעורף.
לפטר אסור, אבל להוריד ימי חופש? מותר בהחלט. ואם אין ימי חופש, לנקות ימי עבודה. הגיוני, סך הכל. או שתשלם לבייביסיטר - או שיורידו לך משכורת. בכל מקרה תפסיד.
על רקע כל זה, היה מדהים לראות אתמול את "חגיגות פתיחת המשק" של שר האוצר, שר הביטחון ישראל כץ, ארגוני המעסיקים, התעשיינים והעצמאים. הם שפתחו שמפניות לכבוד הרגע ההיסטורי, שבו בעיצומה של מלחמה קשה, שגובה קורבנות בנפש, המשק חוזר לעבודה.
רק ששכחו להזכיר שם, שהמשק חוזר לעבודה באמצעות הטריק הכי שחוק - להפיל את התיק על ההורים. אנחנו נצא בהכרזות פומפוזיות על איך אנחנו מניעים את הכלכלה, חוסכים כסף למדינה, דואגים לעסקים, כל זה לגיטימי לחלוטין, אבל מגלגלים את האחריות והקושי להורים. הם ישברו את הראש ואנחנו נעוף על עצמנו.
זה הסיפור הישראלי הקלאסי. הממשלה מכריזה, אבל לא מממנת. השרים חוגגים, אבל ההורים משלמים.
המדינה יכולה לפתוח את המשק תוך יום אחד, אבל לא מצליחה לפתוח גן ילדים. יכולה להזיז כסף לתמיכה בעסקים, אבל לא למצוא אפילו תקציב לפתרון ביניים, של כמה שעות ביום למען המשפחות העובדות.
ובינתיים, פיקוד העורף ממשיך לענות בפייסבוק על שאלות של הורים מיואשים, כאילו מדובר בתמיכה טכנית ולא בחיים של אנשים אמיתיים. הרי ממילא לא סופרים אותם.