במשך כמעט שנה, ג'ונגחואה יוצאת מהבית מוקדם בבוקר, נוסעת אל "המשרד", חוזרת הביתה בשעות הערב - ושומרת על השגרה כמו כל עובד מסור. אבל יש פרט אחד חריג: אף אחד לא משלם לה על כך - למעשה, היא זו שמשלמת.
היא התפטרה באביב 2024 מעבודתה בתחום הפיננסים, בתקווה לחיים יציבים יותר. אלא שהיא לא סיפרה על כך למשפחתה, ולא רצתה להתמודד עם שאלות לא נעימות. בהתחלה הסתובבה בספריות ובתי קפה, אבל היום, היא משלמת כ־400 יואן בחודש (כ־55 דולר או 185 שקלים) לחברה שמאפשרת לה להעמיד פנים שהיא עובדת.
והיא לא לבד. התופעה הזו, שזכתה בתקשורת המקומית לכינוי "חברות העמדת פנים של עבודה" (Pretend-to-work companies), הולכת וצוברת תאוצה בערים הגדולות בסין כמו בייג'ינג ושנגחאי.
תמורת תשלום יומי של 30-50 יואן (4-7 דולר), הלקוחות מקבלים סביבת עבודה "מלאה": שולחן, אינטרנט אלחוטי, מכונת קפה, ארוחת צהריים - ולעיתים אפילו גם משימות מדומות, סבבי פיקוח מבוימים, מנהלים פיקטיביים ואפילו "מרידות עובדים" סמליות למי שמחפש ריאליזם משרדי מוגזם.
המודל מזכיר חללי עבודה משותפים, אבל עם טוויסט דרמטי: אין חוזים, אין תכלית - רק אווירת עבודה. בעבור רבים, זו דרך להרגיש עסוקים, גם אם אף אחד לא באמת דורש מהם דבר.
למה הם עושים את זה?
המספרים מדברים בעד עצמם: לפי נתוני לשכת הסטטיסטיקה הסינית, שיעור האבטלה בערים עמד ברבעון הראשון של 2025 על 5.3%, אך בקרב צעירים בגילאי 16 עד 24 (למעט סטודנטים) הוא זינק במרץ ל־16.5%, ובקרב בני 25-29 עמד על 7.2%.
רק שנה קודם לכן, ביוני 2023, נרשם שיא מדאיג של 21.3% אבטלה בקרב צעירים, שהוביל את השלטונות להפסיק לפרסם את הנתונים לכמה חודשים. לאחר שינוי שיטת החישוב (שהחלה להחריג סטודנטים), חלה ירידה מדורגת אך הפער בין צעירים למבוגרים בשוק העבודה הסיני עדיין עמוק.
מאחורי החיוך המרוצה של ג'ונגחואה מסתתר מניע שלא מדובר בו בגלוי: הצורך להסתיר את האבטלה מהמשפחה. היא איננה היחידה. ברחבי סין צצים סיפורים של צעירים שממשיכים ללבוש בגדי עבודה מדי בוקר, יוצאים ל"משרד" ומבלים את יומם בחללים שקטים כמו ספריות, בתי קפה או משרדים מדומים 0 כל כדי לא לעורר חשד. חלקם אף מצטלמים על כיסאות מנהלים, "משווקים" את עצמם כעובדים כדי להרגיע הורים וקרובים.
במחוז חֶבֵּיי שבצפון סין, לדוגמה, פורסם סרטון פרסומת לשירות כזה שמציע: "29.9 יואן ליום, עבודה מ-10:00 עד 17:00, כולל ארוחת צהריים". ספק שירות אחר פרסם הצעה מיוחדת למי שרוצה להיראות עסוק: להצטלם בתור "בוס" בכיסא עור יוקרתי - תמונה אחת ששווה שקט בבית.
הטרנד, שזכה ליותר מ־100 מיליון צפיות ברשת החברתית שיאו־הונג־שו (Xiaohongshu - המקבילה הסינית לאינסטגרם), מעורר לא רק עניין אלא גם דיון נוקב: האם זה פתרון חכם ללחץ הנפשי, או פשוט בריחה מאחריות?
למה שמישהו ישלם כדי להעמיד פנים שהוא עובד? אין תשובה חד משמעית לשאלה הזו. העיתון הספרדי "אל פאיס" פרסם לאחרונה כתבה על הטרנד המוזר והמתפתח הזה, ואף ביקר באחת מהחברות הללו כדי להבין מה הופך אותה לכל כך אטרקטיבית. חלק מ"עובדיה" אמרו שהם שם פשוט כי הרעיון נראה להם מעניין, אחרים מצאו שזה נחמד שיש מקום להירגע בו בזול במקום להסתובב חסרי מעש בבית, ומעטים קיוו שהחוויה תעזור להם להשיג עבודה אמיתית בעתיד הקרוב. "למרות שחלק מהחברים באמת צריכים מקום להעמיד פנים שהם עובדים, רובנו שם פשוט כי זה מעניין", אמרה שו לין, יוצרת תוכן.
לעומתה, ג'יאווי, לשעבר עובד בתחום האי־קומרס מהעיר האנגג'ואו, מצא את עצמו מובטל לאחר שהחברה שבה עבד קרסה. במקום לשתף את משפחתו, הוא בילה את ימיו בבית קפה, שלח קורות חיים, וחזר הביתה רק בערב - לפעמים הוא אפילו נשאר עד מאוחר, כדי לדמות "שעות נוספות".
סיפור דומה סיפק צ'ן, בן 29, שפוטר מעבודתו במפעל לשבבים בעיר ווהאן. גם הוא בחר שלא לספר לבת הזוג על פיטוריו, ובמשך שבועות ישב בספרייה העירונית, שם למד למבחני הקבלה לשירות הציבורי. "לא רציתי להעביר את הלחץ שלי הלאה", הסביר בראיון.
בסין, אבטלה אינה רק בעיה כלכלית, אלא כתם חברתי של ממש. בעיני רבים, היעדר עבודה מצביע על כישלון אישי. במציאות הזו, תופעת "העמדת הפנים" מציעה מקלט רגשי שקט: גם מי שאיבד כיוון יכול לפחות להיראות עסוק.
"החברה הסינית מפעילה לחץ עצום להצליח", מסביר פרופ' ג'אנג יונג מהאוניברסיטה למדע וטכנולוגיה בווהאן. "צעירים לפעמים מציבים לעצמם ציפיות לא ריאליות, וכשהם נכשלים התוצאה עלולה להיות דיכאון".
לדבריו, מדובר בתופעה קטנה יחסית, אבל היא סימפטום של בעיה עמוקה הרבה יותר. "במקום להסתיר את הקושי, הם צריכים להישיר מבט למצב, להבין את שוק העבודה ולבנות לעצמם גישה בריאה יותר לקריירה."