תגידו, מישהו יודע איפה מאי גולן עכשיו? דודי אמסלם? שני ה"עמיחיים", שקלי ואליהו? הם עדיין בבונקר הסודי ההוא מאז שפרצה המלחמה? סתם רק רציתי לשאול לשלומם של השרים המיותרים תמיד, ואלה שמיותרים עכשיו, כי לא שמענו מהם לאחרונה.
מי שפחות בסדר זה עידן ברנס. שוחחתי איתו ביום חמישי ברדיו, והוא סיפר שהוריו היו בבית שנפגע מטיל בפתח תקווה ונאלצו להתפנות במהירות. הוא נשמע מיואש, כמעט חסר אונים. "בעירייה באמת עושים מאמצים ועוזרים לנו", סיפר, "אבל כשאני עולה יחד עם אימא שלי, אישה מעל גיל 70, 12 קומות ברגל, מס רכוש מגיעים בשיא הקרירות, מצלמים את הנזק, ואומרים: 'עכשיו תביאו קבלנים, אנשי מקצוע, תגישו לי הצעות מחיר, אני אאשר ואז תתקנו'.
"ואז הוא עוד אומר לי, 'דבר ראשון תחליף דלת, כי אנחנו לא לוקחים אחריות אם ייעלמו דברים מהבית'. לא שיש כבר מה לקחת. הכל שבור. עכשיו אני אמור להתעסק עם להביא קבלנים? עם הצעות מחיר? אני ממוטט נפשית. לא נשארו לי דמעות בגוף. הם רואים את זה כשיפוץ. אני אומר לו, זה לא שיפוץ. הבית נהרס. המינימום שאנחנו צריכים זה הקמה של גוף אחד, כתובת אחת, שלא נצטרך כל היום לרוץ, לחפש, לדלות תשובות. אני כבר לא מדבר על כסף. אני מדבר על תשובות".
11 ימים מאז פתיחת מבצע "עם כלביא", והטיפול בעורף, שוב, כושל. אפס הפקת לקחים מהקריסה שלו אחרי 7 באוקטובר, שום תיקון. הכול מתנהל באיטיות מסורבלת, בלי ניהול, בלי כיוון, יד ימין לא יודעת מה שמאל עושה, ואם לא הרשויות המקומיות שממשיכות לתפקד איכשהו, היה פה ואקום וכאוס מוחלטים.
קבלו שתי דוגמאות מטריפות דעת. עד לרגע זה, לרשות המסים אין רשימה של מפונים, כי הממשלה עוד לא אישרה את העברת הנתונים מהרשויות המקומיות. אז במס רכוש פונים לכל עיר שנפגעה בנפרד ושואלים, כמה פונו אצלכם? לאן? מי? איך? מה? אין נתונים, אין תקשורת, אין תפקוד.
גם סוגיית השהייה במלונות ממשיכה להתנהל כמו בדיחה עצובה. הארכות ניתנות ברגע האחרון, בלי שמץ של הבנה שזו לא חופשה בקלאב, אלה אנשים שהבתים שלהם נפגעו מירי טילים. רק בדקה ה-90 המדינה הואילה להאריך את השהייה בשבוע נוסף, כאילו מדובר בפיצוץ בצינור, ולא בטיל שמחק חצי רחוב.
עזבו אותנו ממנהלות, פרויקטורים, כשלי תיאום, אוזלת יד, מינויי מקורבים וקומבינות פוליטיות. ההצעה של עידן, להקים גוף אחד, נקי, שירכז את כל ההתמודדות עם המפונים, היא הכי הגיונית בעולם.
ומדהים שעד רגע זה, בממשלה מנופחת עם 38 שרים, רובם מיותרים, 5 סגני שרים, 33 משרדי ממשלה, אין ולו אדם אחד שיכול לרכז את הטיפול באלפי אזרחים שפונו מביתם. ואם זה גדול על שר מיותר אחד, איך עדיין לא קם כוח משימה של כמה מיותרים יחד? לא ועדה. לא דיון. כוח ביצועי, עם זרוע אחת שתטפל בפינוי, השנייה במיצוי זכויות, השלישית בזירוז הבירוקרטיה והרביעית בשיקום הפיזי של הבתים.
אבל זה לא קורה, כי רוב השרים שלנו עסוקים בלא לעשות כלום. שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות, אורית סטרוק, יכולה להירתם למשימה לאומית אמיתית ודחופה, כמו דאגה למפוני פתח תקווה. גילה גמליאל, שרת חדשנות המדע והטכנולוגיה, שצייצה בגאווה "כמו שהתחייבתי, לאיראן לא יהיה נשק גרעיני - נקודה!", מוזמנת לטפל בהשלכות הביצוע המדהים שדפקה בפורדו. גם חיים ביטון, שר בלי תיק במשרד החינוך, לא עסוק עכשיו יותר מדי, בטח כבר עם סגירת מערכת החינוך ופתיחת חופשת הקיץ בחטיבות הביניים והתיכונים. תעשה משהו.
הלאה. עמיחי אליהו, שר המורשת, ששוקד, וודאי, ברגעים אלה ממש על תיעוד כל רגע בהיסטוריה המתרחשת לנגד עיננו, מוזמן להניח לרגע את המקלדת הדמיונית ולהפוך לחלק מהפתרון במקום רק מהזיכרון.
ודודי אמסלם. אוי דודי אמסלם, השר עם הכי הרבה תיקים בממשלה הזאת, שר בלי תיק במשרד המשפטים, השר המקשר בין הממשלה לכנסת והשר לשיתוף פעולה אזורי והפה הכי גדול באזור. אם במקרה אתה קורא את הדברים האלה, בוא נעשה חשבון שנייה ביחד.
שיתוף פעולה אזורי כרגע אין, מערכת המשפט סגורה, הקשר עם הכנסת מעולם לא היה טוב יותר, כי אין כנסת. יש לך זמן. תנצל אותו למען הציבור.
עמיחי שיקלי, שר התפוצות והמאבק באנטישמיות, נלחם באנטישמיות ברחבי העולם - עבודה חשובה ללא ספק. אבל כשיהודים בישראל צריכים עזרה בסיסית, אולי כדאי להילחם קודם בבירוקרטיה הישראלית? ואיפה מאיר פרוש, שר ירושלים ומסורת ישראל? כשאין חגים ואין הילולות, הוא נעלם.
והנה הגענו למאי גולן שלנו, השרה לשוויון חברתי ומעמד האישה שהתאדתה מהשטח. ללה"טבים סיימת להציק, הערבים כבר לא מצפים מזמן לעזרה ממך, שלא לדבר על הנשים המוכות שהתייאשו ממך. אז אולי תושיטי יד לקשישים בבתי האבות? זה חונה גם אצלך במשרד, לא?
38 שרים, 5 סגנים, ואף לא אחד שיכול לעלות 12 קומות עם אמא של עידן. לא כי הם לא מסוגלים פיזית. כי הם לא מסוגלים מנטלית להבין שזו האחריות שלהם ובכך הם מוכיחים עד כמה הם מיותרים באמת.