לפני חודשיים שיגר לראשונה גדוד 334 את הרקטה החדשה של התותחנים, בר, נגד מטרות חמאס בעזה. המטרות היו מתחמים ומחסנים של החמאס, ובהמשך נורו הרקטות נגד מבנה שבו שהו מחבלי נוח'בה שהשתתפו בטבח 7 באוקטובר.
השנתיים האחרונות מסמנות שינוי בגישה בצה"ל כלפי השימוש ברקטות. בפעם האחרונה הפעיל חיל התותחנים רקטות של מערכת ה-MLRS, מנתץ בכינוי הצה"לי שלה, במלחמת לבנון השנייה ב-2006. אלה היו רקטות מצרר נגד אדם שהותירו נפלים רבים עד כדי סיכון לכוחותינו, ומאז הן לא הופעלו שוב.
רק עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל קיבל שוב הגדוד פקודת מבצע, הפעם עבור רקטות הרומח שלו, רקטה שפותחה עוד בידי תעש מערכות, כיום אלביט. הרומח זכו לשימוש בעזה ובלבנון, ולפני חודשיים הוחלפו ברקטת הבר, גרסה מתקדמת ומדויקת יותר, מאותה משפחת רקטות ה-Accular של אלביט.
במקום הנחיית GPS שקל לשבש, הבר מונחית לייזר, מה שמאפשר פגיעה מדויקת יותר, ונורית בשילוב עם כטמ"מי הזיק (הרמס 450, גם כן מתוצרת אלביט) של התותחנים וחיל האוויר שמסמנים לה את המטרה. הטווח חסוי, אבל הוא עדיף על פני זה של הרומח, עם 35 ק"מ. לפי פרסומי אלביט, הרומח סיפקה דיוק ממוצע של 10 מטר, הבר אמורה לשדרג את הנתון לכ-5 מטר.
במשך הרבה שנים רכש צה"ל רקטות ומיעט להשתמש בהן, כמו שאר צבאות המערב. השימוש הנרחב בנשק הזה בידי הרוסים, ובעיקר בידי אוקראינה שמשתמשת ברקטות ארוכות טווח מארה"ב כתחליף לחיל אוויר, עודד רכישות רקטות ומשגרים בידי צבאות מערביים, ואלביט הייתה אחת המרוויחות העיקריות. דנמרק, הולנד וגרמניה היו רק חלק מהלקוחות, ברשימה שכוללת עוד מדינות נאט"ו שהעדיפו שלא להיחשף, עם עסקאות בשווי כולל של מעל מיליארד יורו.
בשנתיים האחרונות השתנתה המדיניות גם בצה"ל, והרקטות מופעלות בתדירות גבוהה יותר, מחליפות לעתים גיחות של מטוסי קרב. "חיל האוויר עושה עבודה מדהימה במלחמה הזאת, אבל ברוב המקרים אנחנו זמינים יותר ונפגע מהר יותר מאשר מטוס שצריך להמריא כעת לגיחה מיוחדת. תכנון הירי שלנו הוא מהיר מאוד, נעשה במערכת מיוחדת אך ידידותית למשתמש שמקבלת את כל הנתונים. התכנון המוקדם מאוד מזרז את השיגור עצמו ברגע שמתקבלת פקודה", מסביר סא"ל רון, מג"ד 334, שפועל במסגרת חטיבה 282 באוגדה 36.
תור זהב של הרקטות בצה"ל
בימים שחיל האוויר נדרש לכל מטוס קרב שפנוי לתקיפה באיראן, שימוש ברקטות הוא גם זול יותר מגיחה של מטוסי קרב, ועלות החימוש המדויק שהם משחררים. כל רקטה עולה כמה מאות אלפי שקלים, זולה אפילו מטילי נ"ט ארוכי טווח כמו ספייק NLOS של רפאל לטווח של כ-30 ק"מ, שעולה ללקוחות זרים כחצי מיליון דולר ליחידה.
"מבחינתי כמג"ד העלות של הרקטה היא זה לא משהו שאנחנו לוקחים בחשבון, אנחנו צריכים להשמיד את היעד שקיבלנו בזמינות גבוהה. אבל לצה"ל כנראה שזה יותר זול מאמצעי לחימה אחרים. מבחינתנו הערך המוסף שאנחנו מביאים זה זמינות", מסביר רון (36), נשוי ואב לשנים.
"בהתחלה פעלנו בצפון עם הרומח ועכשיו בדרום עם בר, שהיא שדרוג משמעותי. קוראים לזה רקטה אבל היא עונה על ההגדרות של טיל: יש לה מנוע, והיא פוגעת בדיוק רב במטרה בזכות הנחיית לייזר, שיכול להגיע מזיק או מגורמים אחרים. אנחנו יכולים לשגר בהתרעה קצרה, פועלים מול מטרות נייחות. תמיד ידענו להביא מאסה, כעת גם דיוק. ואלה שני אלמנטים חשובים בלחימה כיום. התחושה היא שמתחיל תור זהב של הרקטות בצה"ל, שמודעים ליכולות שלנו ורוצים להשתמש בהם".
לרומח ולמנתץ היו יותר נפלים.
"בניגוד לסרטים, באמצעי לחימה הדור הראשון הוא הפחות מוצלח ומשפרים אותו בהמשך. אצלנו זה בא לידי ביטוי ברמת אמינות גבוהה, דיוק רב והתחושה שסומכים עלינו בדרגים הכי גבוהים, בפיקוד הדרום ומעבר לזה. אנחנו תוקפים, עושים עבודה מאוד יפה, ובקצה גם משמידים מחבלים. חיסלנו למשל מחבלים שהיו מעורבים ב-7 לאוקטובר ובחטיפת ישראלים, באמצעות פגיעה במבנה שבו שהו. אין הרבה אמצעים שיודעים לפעול בדיוק כזה, מה שמאפשר להפעיל אותנו גם באזורים מאוכלסים.
אתם נלחמים נגד אויב שאצלו רקטה זה ממש נשק עיקרי.
"הרקטות של חמאס וחיזבאללה, הן דרך כלל נשק מאוד סטטיסטי שהם מכוונים למרכזי אוכלוסייה, אנחנו יורים נשק מדויק לאן שצריך. היו הרבה מטרות שלא תקפנו, מחשש לפגיעה ביותר מדי בלתי מעורבים, ואנחנו בניגוד אליהם, לנו יש את הערכים של צה"ל, של טוהר הנשק. זו מלחמה, יש גם דברים רעים שקורים במלחמה, אבל אנחנו לוקחים את הדברים האלה בחשבון, יורים רק כדי להרוג רק את מי שאנחנו צריכים להרוג. כשהחבר'ה שלי פורסים איפה שהם פורסים, בדרום, הם זוכרים היטב מה קרה שם לפני שנה וחצי, וכשהם יורים הם זוכרים את המטרה בקצה שאנחנו מייחלים לכולם שכל החטופים יחזרו".
אחד הדברים שבולטים בגדוד 334 הוא ההרכב: 50% גברים, 50% נשים, שיעור נשי גבוה אפילו בימים שיותר ויותר יחידות לוחמות פתוחות לנשים. סא"ל רון: "מבחינתנו זה כבר טריוויאלי, והלוחמות גם יכולות להתקדם. יש לי כבר שלוש קצינות שמשמשות כמפקדות פלוגה. כשאני צריך להמליץ על יציאה לקורס קצונה אני לא מסתכל על המגדר, רק על היכולות. הקצינות והחיילות מביאות חשיבה קצת אחרת, יסודיות ויצירתיות".
רס"ן מיתר (26) היא אחת ממפקדת הפלוגה בגדוד. "המערך הרקטי היה אחד הראשונים ששילב לוחמות. בנות יכולות לעשות את כל התפקידים כאן. את הרקטה מרימים למשגר עם מנוף, אז אין משמעות אם עושה את זה גבר או אישה מבחינה פיזית. כבר הייתה כאן מג"דית לפני שלוש שנים".
מיתר (26) עשתה את רוב שירותה בגדוד. "אתה רואה את המטרה מתפוצצת, זה לא משהו תיאורטי בשבילך. אחרי הפגיעה יש לי שמחה גדולה ואנחנו מחכים לדעת שפגענו היכן שהיינו צריכים והכוחות של צה"ל קיבלו את הסיוע שביקשו. אחר כך אנחנו צופים שוב בסרטוני הפגיעה, מתחקרים את הירי, מהיכן הגיע הרקטה, היכן היא פגעה ומה אפשר היה לעשות יותר טוב".
לדבריה, "תוך עשר דקות אנחנו יכולים לירות רקטה למטרה, חיל האוויר צריך יותר זמן. אנחנו מאוד ורסטילים. אני חושבת שבתקיפות האחרונות הוכחנו את האפקטיביות שלנו גם מבחינת הזמנים וגם מבחינת היכולת שלנו לירות בצורה מדויקת. כשתיגמר המלחמה וכל החטופים יחזרו מקווה שנמצא את עצמנו מופעלים לא רק במערכות כל כך גדולות, גם במצב שגרה ובביטחון שוטף".