בשבוע שלפני המתקפה הלילית על איראן ערך פיקוד העורף תרגול חירום נרחב ברשויות המקומיות, כהכנה לאירוע רב נפגעים. ראשי הרשויות, שכבר הפכו מיומנים בשגרת חירום מאז 7 באוקטובר, הכירו את התרגול היטב. אלא שהפעם, בניגוד לרוב התרחישים בעבר, חזרה שוב ושוב מילה אחת: איראן.
זאת כנראה גם הסיבה שראש עיריית רמת גן, כרמל שאמה הכהן, הוציא ב־12 ביוני בערב הודעה לתושבים והציע להם להיערך לתרחיש של תקיפה איראנית. "ייתכנו אלפי טילים וכטב"מים במשך שעות ארוכות או ימים", הזהיר. "תיתכן נפילת טילים ללא אזעקה אחרי הגל הראשון. הכול סגור. אין לימודים, אין עבודה, למעט מקומות חיוניים. לא כל טיל ייורט - וגם רמת גן עלולה להיפגע, אף שאינה מטרה בעצמה. אין מקום להיסטריה, רק להיערכות שקולה".
עכשיו כבר ניתן לפרסם שבמהלך ימי התרגול המפרכים האלה הציב הצבא משאיות קירור בכמה מוקדים מרכזיים ברחבי הארץ, שנועדו לאחסן מאות גופות במקרה של מתקפה קשה. עד כדי כך התכוננו כאן לגרוע מכול. בסופו של דבר, הפער בין ההיערכות למה שאירע בפועל מדגיש את ההישג הצבאי של מכת הפתיחה והמלחמה כולה, למרות המחיר הכבד שעלה בחייהם של 28 הרוגים.
הפער בין ההיערכות הקודרת למציאות המתפקדת נזקף במידה רבה לזכותן של הרשויות המקומיות, שנטלו שוב את הפיקוד - בדיוק כמו בשבועות הראשונים שאחרי 7 באוקטובר. ראשי הרשויות לא המתינו להנחיות: הם פתחו מקלטים, טיפלו בתושבים המפונים וניהלו את החזית בעורף כמעט לבדם. במרכז המאמץ הזה עמד חיים ביבס, יו"ר השלטון המקומי וראש עיריית מודיעין מכבים רעות, שהפך, גם הפעם לכתובת ראשונה עבור הממשלה מצד אחד, ועבור ראשי הרשויות מהצד השני.
"זה היה מבצע חשוב מאוד לעתיד המדינה, ואת הקרדיט צריך לתת לראש הממשלה, לצה"ל ולכוחות הביטחון", אומר ביבס בראיון. "זה היה מהלך הכרחי, בזמן ובמקום הנכון. ועובדה שגם ארה"ב הצטרפה אלינו, היא אות כבוד לנתניהו ולטראמפ.
"מדובר בהחלטה היסטורית שתשפיע דורות קדימה ותשנה את פני האזור, כך שנוכל לדבר על שלום אזורי, ולא רק על הגנה והתקפה", מוסיף ביבס. "ירי הטילים מאיראן מוכיח את כוונת המכוון של האויב לפגוע במרכזי האוכלוסייה, בבתי החולים, בבתי מגורים. זה מוכיח לכל העולם מול מי אנחנו מתמודדים.
על תפקוד הרשויות אומר ביבס: "מהרגע הראשון נכנסנו לנוהל 7 באוקטובר. היה מנגנון שעבד טוב והמשכנו אותו. גיבשנו נוהל מיידי שכל תושב שביתו נפגע יהיה זכאי להתפנות למלון, הרשות תשלם ותוך שבעה ימים, נקבל מקדמות מהאוצר עם שיפוי מלא עוד שבעה ימים קדימה. בכל יום לחימה כזה השלטון המקומי הוציא בין 15 ל-18 מיליון שקל ביום לסייע לתושבים, כסף שעדיין לא קיבלנו. מכיוון שיש בתים שנאסרו למגורים, מדובר בתקופת שהות ארוכה, ולכאן חייבת להיכנס מנהלת, או פרויקטור שמולו נעבוד ויתכלל את כל הבעיות והתאומים מול משרדי הממשלה כדי לשקם את מה שנהרס. באוצר רוצים למנות אחד משלהם, אבל זה רק בתנאי שתהיה לו היכולת לקבל החלטות ולא נצטרך לרוץ ממשרד למשרד.
"זה עובד טוב במנהלת 'תקומה', ובצפון זה מתחיל לזוז מאז שהשר זאב אלקין נכנס לתפקידו", ממשיך ביבס. "כ-12,000 אנשים פונו מביתם והרשויות לא יוכלו להמשיך להחזיק את זה לאורך זמן לבדן, בטח כשאין נהלים קבועים. במקביל למנהלת, צריך להקים קרן לטיפול במפונים, סל תקציב לרשויות שנפגעו, סכום פר תושב. בשלטון המקומי התחלנו להעביר כספים לרשויות מהרווחים שלנו במפעל הפיס, כדי שיוכלו להתחיל לטפל בתושבים, אבל אנחנו חייבים שיפוי מהמדינה.
"במלחמה הזאת הוכחנו שוב שהשלטון המקומי חזק ומקצועי. תנו לנו את התקצוב ואנחנו נעבוד. אל תכריחו אותנו לעבור בנבכי הבירוקרטיה. אנחנו היינו הזרוע שהצילה את המדינה בקורונה ואחרי 7 באוקטובר. נכון שכבר יש הבנה שדרכנו הדברים יתבצעו מהר יותר, אבל צריך להעביר לנו יותר סמכויות".
אין מנגנון מסודר
השלטון המקומי בישראל מופקד על תחומים רבים שמשפיעים על היום יום של האזרחים, מחינוך ועד תברואה, מדיור ועד תרבות. למרות זאת, התלות בשלטון המרכזי גדולה, נוכח העובדה שאין מנגנון מסודר לתיאום בין ראשי הערים לבין משרדי הממשלה. הקשרים בין השלטון המקומי לשרים מתנהלים לרוב בערוצים בלתי פורמליים, ולעיתים מתעכבים פרויקטים חיוניים רק בגלל סכסוכים אישיים או פוליטיים. התלות הגוברת בשרים מתחלפים הופכת את ניהול הרשויות, ובעיקר הגרעוניות שבהן, למשימה בלתי אפשרית.
למרות דיבורים על רפורמה וניסיון להחיל ניצנים של אחת כזו בשנת 2022, כמעט ולא ננקטו צעדים מהותיים בכיוון. גם העברת סמכויות לרשויות "איתנות" היא מזערית. השלטון המרכזי ממשיך לראות ברשויות המקומיות זרוע ביצוע ולא שותף עצמאי, גישה שמקורה עוד בתקופת המנדט הבריטי.
מחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה מ-2020 העלה שישראל היא אחת המדינות הריכוזיות ביותר במערב. במדד הביזור של הבנק העולמי דורגה ישראל במקום 94 מתוך 182 מדינות בעולם, ומכלל מדינות ה-OECD היא דורגה במקום הנמוך ביותר. המשמעות: ראשי ערים שנבחרו באופן ישיר נאלצים לבצע את עבודתם כפקידים שממלאים הוראות מלמעלה. בלי יכולת לקבוע מדיניות, בלי לנהל תקציב באופן עצמאי.
התלות הבלתי אפשרית הזאת באה לידי ביטוי גם במלחמה הנוכחית. דוגמה אבסורדית לכשל, היא אי העברת מידע על המפונים באופן אוטומטי מהרשויות למס רכוש, בגלל שהממשלה לא אישרה עדיין את העברת הנתונים. כך שמס רכוש נאלץ לפנות לכל רשות בנפרד כדי לקבל אותם.
ביבס כועס. "הקמנו את מאגרי הנתונים הגדולים ביותר במדינת ישראל", הוא זועם. "עד כדי כך שהמדינה באה לבקש מאיתנו נתונים. אם היינו מקבלים פרומיל מהתקציב של מערך הדיגיטל הלאומי, היינו נמצאים במקום אחר לגמרי - אבל לא מוכנים להעביר אלינו את התקציב או את האחריות".
"התושבים מקשיבים קודם כל לשלטון המקומי"
"דבר אחד ברור", ממשיך ביבס. "השלטון המקומי מנהל בפועל את המדינה. אנחנו הראשונים שנכנסים מתחת לאלונקה, הראשונים לפתוח את החמ"לים. התושבים מקשיבים קודם כל לראש העירייה. ולמרות כל זה, אנחנו לא רק לא מקבלים את התקציבים. מדינת ישראל נמצאת במקום האחרון מבין במדינות ה-OECDבנתח שהרשויות המקומיות מקבלות מסך המיסים שנגבים במדינה - מס הכנסה ומע"מ. הארנונה נכנסת כולה לקופת הרשויות, אבל רק 9% אחוזים מהמיים מגיעים לשלטון המקומי. השאר נבלע בשלטון המרכזי. בשאר העולם הממוצע עומד על 20%".
המדינה לא רוצה לשחרר סמכויות כדי לא לאבד כוח?
"הריכוזיות בישראל היא הרבה ביותר בעולם המפותח, קרובה מאוד לעולם שלישי. בחלק קטן מהתחומים התחיל ביזור סמכויות ואנחנו עובדים עכשיו על העברת הסמכויות של תכנון, בנייה והתחדשות עירונית. אין צורך לעבור בוועדות המחוזיות כדי לשקם מיידית את האזורים שנפגעו. ישבנו עם המשנה ליוע"משית, ואנשי אגף תקציבים, שהיו מוכנים להעביר את הסמכות אלינו".
במשרד השיכון יתנו לזה לקרות?
"משרד השיכון לא רלוונטי. הוא לא אמור להתעסק בזה. אנחנו לא צריכים שיעזרו לנו, אלא שרק לא יפריעו. שיעשו את מה שהם צריכים לעשות, שידאגו לדיור בר השגה, לדירות לזוגות צעירים. תנו לנו את הסמכויות לעבוד! אני מאמין שיש פה הזדמנות שלא תחזור על עצמה. האחריות תוטל על ראש הרשות שנמצא תחת הוועדה המחוזית. אם הוא ירוץ קדימה, התושבים יראו את זה. ואם הוא ייתקע, הוא האשם, והגופים הממשלתיים יפקחו".
"אני לוקח את רמת גן, למשל: הנפילה היתה במקום שבלאו הכי יש בו התחדשות עירונית. עכשיו צריך שהועדה המקומית תקבל סמכות מיוחדת לאשר את התוכנית הזאת ולרוץ קדימה, ואת זה צריך לעשות מיידית".
וכאן נתקלים בבעיה אחרת: מחסור בעובדי בניין.
"צריך להביא כמה שיותר עובדים זרים מחו"ל. המדינה התחייבה להביא מספיק עובדים ולא עמדה בזה. כמו שבאיו"ש פלסטינים עובדים בבנייה, אז שיגיעו לכאן פלסטינים בגיל מסוים, עם רישום מסודר, כולל אבטחה של אתרי בנייה. עשינו את זה בקורונה".
זה היה לפני 7 באוקטובר. אתה מוכן לקחת את הסיכון?
"גם ככה יש 40 אלף פלסטינים שעובדים כאן בלי היתר, אז בואו נעשה את זה מסודר. הבטיחו 150 אלף עובדים והגיעו 5,000 נגרים מהודו. כשאני מגיע לחלק מהאתרים זה כמו מגדל בבל: אוזבקים, הודים... זה מבקש פטיש ומקבל מסמר".
אתה חוזר לקונספציה שניתן לפלסטינים עבודה והם יהיו טובים אלינו.
"ממש לא. מחירי הנדל"ן זינקו ב-30% בגלל שאין עובדים. כדי לבנות בית ספר הרשויות צריכות להביא 50% מהבית, ובזה גם החזקות שבהן לא יכולות לעמוד".
רק מוודאת שאתה עדיין בליכוד על מלא.
"לגמרי".
אגב, אתה מתכוון לרוץ לכנסת בבחירות הקרובות, שיכולות להגיע בזמן הקרוב?
"אני נמצא במקום שבו אני משפיע הכי הרבה, אבל כל אדם שואף להגיע כמה שיותר למעלה. כולם רוצים להתקדם. כל דבר בעיתו".
מתי?
"קודם נראה מתי יתקיימו הבחירות".
דוגמה אישית
שעה אחרי הפסקת האש, ומיד אחרי שהתקבלה ההנחיה של פיקוד העורף להחזיר את המדינה לשגרה, הורה ביבס לאגף החינוך בעיריית מודיעין להיערך לפתיחת מערכת החינוך והיה הרשות הראשונה שהודיעה להורים שהילדים שלהם הולכים מחר למסגרות.
"פתיחת מערכת החינוך היא הסימן ליציאה ממשבר. אם גני הילדים ובתי הספר פתוחים, אז ההורים יכולים לצאת לעבודה והמערכת יכולה לחזור לתפקוד. הוצאתי את ההודעה רק אחרי שפיקוד העורף הודיע על מצב ירוק, כי בסוף מישהו צריך לשמש דוגמה אישית. יש ראשי רשויות שחששו לקחת אחריות ולעשות את הצעד הזה. אני הייתי מהראשונים להחזיר את מערכת החינוך לפעילות - גם בקורונה, גם בתחילת חרבות ברזל.
"האתגר הגדול שעוד עומד בפנינו הוא אובדן הכנסות מארנונה לעסקים ומגורים ברשויות שנפגעו, כיוון שהן בתוך התקציב ועכשיו נגרעו ממנו. יש רשויות כמו בת ים וראשון לציון למשל, שבמקום לחכות שהמדינה תעביר להן כסף, הן יכולות לקחת אותו מקרנות הפיתוח - אבל לזה צריך לקבל אישורים, וזה גם מאוד מסורבל. אני נמצא בקשר הדוק עם האוצר ואני אומר להם שוב ושוב: תנו לנו את הסמכות, לא רק את האחריות".