חוק עבודת נשים, שנחקק אי שם בשנות ה-50, הפך עם השנים לאנכרוניסטי ביחס למציאות המשתנה בשוק העבודה ובמבנה המשפחה המודרני. למרות שמו, החוק אינו עוסק רק בנשים, אלא בהורים בכלל, ומטרתו העיקרית היא להגן על זכויותיהם של הורים - בין אם הם אימהות ובין אם הם אבות.
במציאות של ימינו, שבה משפחות מגיעות בצורות מגוונות - משפחות חד הוריות, הורים יחידניים, זוגות חד מיניים, הורים מאמצים והורים בתהליכי פונדקאות - הגיעה העת לשנות את שמו ל"חוק עבודת הורים". השם החדש המוצע לא רק שיבטא טוב יותר את רוח החוק, אלא גם יספק מסגרת משפטית שוויונית ומכילה יותר לכל סוגי ההורים והמשפחות בישראל.
פסקי הדין שהתקבלו בשנים האחרונות ממחישים את הפער שבין לשון החוק המיושנת לבין הפרשנות המשפטית העדכנית.
כך, למשל, בפסיקתה של כב' השופטת דוידוב-מוטולה, הוכרה זכותו של אב יחידני לצאת לחופשת לידה על אף שאינו יולד בעצמו. פסיקה זו קובעת כי הזכות לדמי לידה נועדה לא רק לצורך התאוששות פיזית מהלידה אלא גם לטובת מתן טיפול מיטבי ביילוד, וזכות זו רלוונטית גם לאב הנוסע לחו"ל ללוות את האם הפונדקאית.
פסק הדין בעניין אופיר ארגמן נגד המוסד לביטוח לאומי, חיזק את זכותם של הורים מיועדים - גברים ונשים כאחד - לקבל דמי לידה, גם אם הם אינם היולדים בפועל. במקרה זה, נקבע כי אב יחידני שבתו נולדה בפונדקאות בחו"ל זכאי לקבל דמי לידה כבר משבועיים לפני הלידה, בדומה לזכות המקבילה של יולדת. ההכרה בזכות זו היא הכרה בחשיבות הרגשית והמעשית של נוכחות ההורה לצד ילדו ברגעים הראשונים לחייו.
לאורך השנים, גם גופים ציבוריים ופרטיים הכירו בזכותם של אבות לצאת לחופשת לידה וליהנות מהטבות דומות לאלו הניתנות לאימהות. מקומות עבודה רבים כבר מעניקים חופשת לידה גם לאבות במלואה או בחלקה, מתוך הבנה כי הורות היא אחריות משותפת.
החברה הישראלית כבר הפנימה כי משפחה היא מושג רחב, מגוון ודינמי. בהתאמה לכך, ראוי כי גם המחוקק יגשר על הפער, ויתאים את חוקי המדינה למציאות העכשווית. השינוי אינו רק טכני, הוא רעיוני, ערכי וחשוב על מנת לאפשר הטמעה נכונה של מדיניות השוויון, הגיוון וההכללה.
אולם זו אינה רק שאלה של מונחים. שינוי שם החוק ל"חוק עבודת הורים" הוא צעד סמלי ויחד עם זאת מעשי - הוא שולח מסר ברור על שוויון מגדרי ומכבד את כלל ההורים, ללא קשר לזהותם המגדרית או לדרך שבה הפכו להורים. מדובר בהכרה בכך שטיפול בילדים הוא משימה משותפת, והחוק צריך להגן על כל מי שממלא אותה.
הכותבת היא שותפה במחלקת דיני עבודה בפירמת עוה"ד AYR - עמר רייטר ז'אן שוכטוביץ ושות'