שבדיה, שנחשבה במשך עשרות שנים לסמל עולמי של חופש מיני, משנה כיוון חד בכל הנוגע לעולם המין הדיגיטלי. החל ממחר (1 ביולי), תיאסר במדינה העברת תשלום עבור תוכן מיני חי בפלטפורמות כמו אונליפאנס (OnlyFans), כאשר העונש על עבירה על החוק עשוי להגיע לשנה מאסר. מאמר מפורט באתר "אקונומיסט" מסביר כי החוק, שממשיך את "המודל הנורדי" לפיו רכישת מין נחשבת לפלילית בניגוד למכירת מין, מבקש להחיל את הגישה גם על פורנוגרפיה מקוונת - תוך ניסיון לצמצם נזק לעובדים פגיעים בענף.
במקביל לירידה בזנות רחוב, תעשיית המין עברה בעשורים האחרונים לרשת. קניית מין ותוכן מיני הפכה לפשוטה ומקובלת יותר - במיוחד בקרב צעירים. 14% מהאמריקאים הצעירים אומרים שישקלו למכור תוכן באונליפאנס, ו-16% ישקלו להפוך שוגר בייבי", כלומר להיכנס לקשר הכולל מין עם גבר מבוגר ואמיד יותר (שוגר דדי) בתמורה לתמיכה חומרית כמו כסף ומתנות. בבריטניה, אחד מכל עשרה מבוגרים באינטרנט גלש בחודש מאי לאתר מצלמות הסקס Chaturbate.
על פי מחקרים, הגבולות בין "עבודת מין" למסחר מיני מזדמן נעשים מטושטשים: 8% מהנערות השבדיות בגילאי 15-19 דיווחו ששלחו תוכן מיני או נפגשו למין בתמורה לכסף, לעיתים דרך אפליקציות כמו סנאפצ'אט. גם באפליקציית ההיכרויות של הקהילה הגאה "גריינדר" נהוג להחליף מין במתנות או סמים. חלק מדור ה-Z אינו רואה בכך "עבודת מין" - בניגוד לעבודה בבתי בושת, הנתפסת כמנוצלת יותר.
החוק החדש מעורר שיח ציבורי בשבדיה ובעולם, על השאלה האם המודל הנורדי עדיין רלוונטי בעידן הדיגיטלי - ובעיקר האם יש להחיל אותו גם על מין מקוון. תומכי המודל טוענים כי כל רכישת מין, גם אם מקוונת, היא אקט של ניצול - ויש למנוע אותה על מנת להגן על החלשים ולמנוע ביקוש. הם מזכירים את תקופת שנות ה-20 של המאה הקודמת, אז תיארה חבר הלאומים את הנשים בבתי הבושת כ"חסרות רצון חופשי", וכמי שבאו מסביבות פגועות.
מחקרים עדכניים מחזקים טענה זו: ארגון הצדקה השבדי "טליטה" ראיין 120 משתתפים בפורנוגרפיה מסחרית - מתוכם 88% עברו התעללות מינית בילדות, ו-69% ניסו להתאבד. גם פלטפורמות דיגיטליות מציבות סיכונים: בקולומביה, אלפי נשים משדרות 12 שעות ביום באלפי "אולפני מצלמות רשת" מזוהמים, ושומרות רק חלק קטן מההכנסות. גם תופעת "דוקסינג" - פרסום פרטים אישיים כמו שם אמיתי וכתובת - הכפה לנפוצה.
בממשלת שבדיה טוענים כי מדובר ב"שער כניסה" לזנות פיזית. שרת השוויון המגדרי נינה לרסון אמרה כי זנות דיגיטלית צריכה להיחשב כחלק בלתי נפרד ממעגל הניצול - ולכן ראויה לטיפול זהה.
האם המודל מצליח? לפי הממשלה השבדית, שיעור הגברים במדינה שמודים כי שילמו עבור מין ירד מ-14% ב-1996 ל-9% ב-2017. עם זאת, לפי ההערכות, 80% מהם מבצעים את הרכישה בחו"ל - מה שמעיד אולי על שינוי הרגלים, ולא בהכרח על ירידה בביקוש.
במקביל, מדינות רבות בחרו בגישה הפוכה: בלגיה הפכה לאחרונה למדינה הראשונה באירופה שמסירה לחלוטין את ההפללה מעבודת מין. החוק מעניק לעובדים זכויות סוציאליות - כמו דמי מחלה ופנסיה - ומחייב רישוי לבתי בושת. דרום אפריקה, תאילנד ואוסטרליה נוקטות בגישה דומה. גישה זו, הנתמכת על ידי חוקרים ואקדמאים, טוענת שדה-קרימינליזציה מפחיתה סטיגמה, אלימות והטרדות - ומאפשרת לעובדי מין שליטה גדולה יותר על חייהם.
גם בזנות הפיזית וגם בזו הדיגיטלית קיימים סיכונים. אך לפי ההערכות, מין מקוון מאפשר שליטה רבה יותר - ובמקרים מסוימים, אף בטיחות גבוהה יותר. האם המודל הנורדי יוכל להתאים גם לעידן האונליפאנס? שבדיה מהמרת שכן. שאר העולם, כנראה, עדיין מתלבט.