מסוף מלחמת העולם השנייה ועד ימים אלו, אנחנו בעיצומה של תקופה נדירה מאוד בהיסטוריה של האנושות, מאז המהפכה החקלאית שהתרחשה לפני כ-12 אלף שנה.
זו תקופה שבה יש מעמד ביניים גדול וחזק, שלא נשלט על ידי אליטה כלכלית שרובה קיבלה את כוחה בירושה. זו גם הייתה התקופה השלווה והמשגשגת ביותר בתולדות האנושות.
לאורך אלפי שנים, כמעט כל המערכות הכלכליות התבססו על חבורה מצומצמת מאוד של אנשים עשירים מאוד, ששלטו ברוב השטחים וברוב הכלכלה. זה נכון לתקופת הפיאודליזם וזה נכון גם לתקופה של המהפכה התעשייתית במאה ה-19 בבריטניה, כאשר בממשלה הבריטית - כדי להתמודד עם העוני והפשע ברחובות - שקלו למסות את התעשיינים ואז הם איימו שהם יעזבו את בריטניה עם כל המפעלים שלהם - וככה נמנע מהם מס גבוה מדי.
הזמן היחיד בהיסטוריה בו לרוב האנשים העובדים היו תנאים טובים - תזונה ברמה גבוהה, שירותי רווחה, שירותי בריאות, שירותי חינוך, הון עצמי משמעותי, בית משלהם ומשכורת סבירה - היה אחרי מלחמת העולם השנייה. מדינות הבינו אז שבלי מעמד ביניים חזק, חינוך לדמוקרטיה, השקעה ברווחה ופריחה של אינדיבידואליזם - אימוץ אידיאולוגיות קיצוניות, כגון קומוניזם, פאשיזם, נאציזם, הופך לקל בהרבה. ואלו אידיאולוגיות שמפרקות חברות ומובילות אותן לאבדון.
אבל מאיפה היה את כל הכסף לספק לכולם תנאים טובים? חלוקה מחדש של העושר. מסים גבוהים על העשירים היו הנורמה בחברות המערביות אחרי מלחמת העולם השנייה. שיעור המס בארה"ב, על מה שמכונה היום ה-1% (1% האזרחים העשירים ביותר) עמד על 91%.
למרות שזה היה נדיר ביותר שהם שילמו כל כך הרבה, ולרוב שילמו "רק" 40% מס - המטרה של המס העליון הגבוה היה לעודד בעלי עסקים להשקיע בעובדים שלהם, ואז לקבל הנחות והטבות מס על סמך התשלומים וההטבות שלהם לעובדיהם. זה ייצר מצב של אליטה שאחראית לצמצום פערים כלכליים וחברתיים.
ההכנסות הגדולות ממס סייעו בסופו של דבר לכלכלה כולה לצמוח על ידי השקעה בתשתיות פיזיות (כבישים, רכבות, נמלים וכו') ותשתיות אנושיות (חינוך, רווחה, מחקר וכו') שאיפשרו את הצמיחה הכלכלית הגדולה של ארצות הברית והעסקים האמריקאים.
בזכות המס הגבוה, ההון שנבע מהצמיחה לא נותר רק בידיים של העשירים ביותר, וככה התחילה פריחה מדהימה של מעמד הביניים האמריקאי.
ב-1960, ל-62% מהאמריקאים היה בית משלהם בזכות תוכנית סבסוד בנייה ורכישת בתים משמעותית של הממשלות האמריקאיות - עלייה של עשרות, אם לא מאות אחוזים - מהמצב באמריקה 50 שנה לפני. ההכנסה החציונית הוכפלה (!) בין 1947 ל-1970, ו-90% מהאמריקאים נהנו מהצמיחה של הכלכלה.
בבריטניה, היו מסים של עד 95% על העשירים, שבדרך כלל ירדו לכיוון ה-70% על ידי הטבות שניתנו לבעלי עסקים שמספקים הטבות לעובדיהם. וכך קרה גם במדינות הגדולות האחרות במערב: מסים גבוהים; הרבה מאוד עובדים היו חלק מאיגוד ששמר על זכויותיהם וסיפק הטבות; ובסיס כלכלי איתן למאסות של אנשים.
שוב - רק ב-80-70 השנים הללו, מבין 12 אלף שנים מאז המהפכה החקלאית - הצליח השלטון לספק לחלק גדול מהאוכלוסייה תנאי מחייה טובים, שהובילו לפריחה בתחומים רבים - תרבות, טכנולוגיה, ספורט, אומנות, אקדמיה וכו'.
זה קרה בזכות הדמוקרטיה, ששומרת על האינדיבידואל מהממשלה, ובזכות העובדה שכשאנשים לא רעבים, הם לא צריכים לדאוג איך ישרדו את המחר, הם יכולים להשקיע את האנרגיות שלהם בלהפוך את החיים שלהם ליותר מעניינים ועשירים. הם יכולים לשבת ולקרוא או לשחק, ליהנות מחיי משפחה בריאים יותר ולהעשיר את עולמם הרוחני.
איך הולך משפט הזן המפורסם? אם יש לך 2 דולר תוציא דולר אחד על לחם כדי שיהיה לך ממה לחיות ודולר אחד על פרח, כדי שיהיה לך עבור מה לחיות.
אבל אנחנו בעולם כיום שאין כמעט לאף אחד את הדולר השני, וזה לא בגלל שלא היתה צמיחה כלכלית מטורפת ברחבי העולם, ואנחנו, כאנושות, מעולם לא היינו יותר עשירים.
בארבעים השנים האחרונות, רוב הצמיחה הזאת הלכה ל-1%. לפי הפורום הכלכלי העולמי, בחמש השנים האחרונות, 82% מהצמיחה הגלובלית - טריליונים של דולר - הלכו ל-1%. לפי ארגון RAND, מאז 1975 "נגזלו" כ-79 טריליון דולר ממעמד הפועלים וממעמד הביניים על ידי ה-1%.
ובימים אלו הם עושים מהלכים כדי להבטיח שככה זה ישאר לנצח. ע"ע התקציב של ממשל דונלד טראמפ, שמעניק הטבות מס ענקיות לעשירים ולתאגידים על חשבון השכבות החלשות. מיליונים בארה"ב יאבדו את הביטוח הבריאותי שלהם ושירותי הרווחה פשוט יפסיקו לפעול במדינות רבות בארה"ב.
בעולם המערבי, משנות השמונים יש שחיקה מתמדת בשיעורי המס שהעשירים ביותר משלמים, יש דילול משמעותי של מספר העובדים באיגודים, ויותר ויותר משאבים נשאבים על ידי קבוצה מצומצמת של אנשים מאוד עשירים, שרואים את עצמם כאליטה, שולטים ברוב כלי התקשורת (והרשתות החברתיות) ויכולים לעצב את דעתם של ההמונים שתתאים לזו שלהם.
במקביל, פוליטיקאים פופוליסטים - שמתודלקים וממומנים על ידי אותם אליטות - יוצרים כאוס ומרסקים נורמות דמוקרטיות וניהול תקין.
ולפי מחקר חדש של אוניברסיטות קוהנה בהמבורג ואוניברסיטת ברגן שבנורבגיה, כשאנשים קולטים שהחברה מתפרקת, הם נוטים לקבל מנהיגות יותר "רודנית". המחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה ב- Journal of Personality and Social Psychology מתבסס על סקרים שנעשו בקרב אלפי משתתפים בארה"ב ובגרמניה, ב-2006 וגם לאחרונה.
לפי המחקר: "בהיעדר אמות מידה חברתיות או מוסריות בקרב פרט או קבוצה, הפרט מרגיש פחות חזק מבחינה פוליטית, מה שמוביל לחוסר וודאות ובסופו של דבר זה יגרום לו לתמוך במנהיגים שמבטיחים 'סדר', 'שליטה' 'וודאות' עם מסרים פשוטים ופשטניים".
זה מייצר חשש, די מוצדק, שהכאוס שמתרחש כיום בארה"ב, בישראל ובאירופה, כאוס שנהנים ממנו בעיקר מנהיגים פופוליסטים, רודניים במהותם, הוא תוצר מלאכותי של האליטות, שמבחינתן ה-70 שנה הללו של פריחת האנושות הן לא נורמליות, וצריך להחזיר את רוב האוכלוסייה למצב הצבירה שלהם מאלפי השנים לפני השבעים השנים האחרונות.
בזה הם עובדים. בזה עובדים הפוליטיקאים שזוכים למימון מהם.