אתמול, 4 ביולי, חגגו האמריקאים את יום העצמאות. היו לנו את כל הסיבות שבעולם להצטרף לחגיגה כי השבוע, יותר תמיד, אנחנו בדרך להפוך לכוכב נוסף בדגל הכוכבים והפסים האמריקאי. נתניהו כבר גויס כיחצ"ן על של טראמפ לקידום מועמדותו לפרס נובל לשלום. בביטחון זה קרה לאחר שהנשיא האמריקאי הורה להחזיר את מטוסי חיל האוויר מאיראן רגע לפני ההפצצה.
בתחום המשפטי אנחנו מדרדרים לאחר שטראמפ המליץ, בתיאום עם אנשי נתניהו, לבטל משיקולים מומצאים את משפט ראש הממשלה. בהליך שנראה כפיגוע בעצמאות המערכת המשפטית הוא הוסיף איום מרומז על הסכנה שבביטול הסכם הסיוע הביטחוני.
וכן, אנחנו גם כבר לאובדן העצמאות הכלכלית, ואת המחיר (הפעם בכיס) נשלם כולנו. אין מדובר רק בביטול הסכם הסיוע הביטחוני בהיקף 3.8 מיליארד דולר לשנה העומד על הפרק. ההסכם מגיע ממילא לסיומו ב-2028, ועכשיו בואו נראה כיצד נתניהו מגשים את חלומו להתנתק מהסיוע.
מלחמת המכסים של טראמפ תגיע בשבוע הבא (9 ביולי) לקו סיום זמני. נתניהו, מצויד בהישגי המלחמה באיראן, טס ביום שני הבא לארה"ב כדי להציג לאמריקאים את התכנית לשיפור מאזן הסחר. ההסכם המפוקפק שגובש בסיועו של יועצו פרופ' אבי שמחון יבוא על חשבוננו.
הוא יביא לייקור עלויות הייבוא של מוצרי מזון, ובעיקר חיטה. מחירם יהיה גבוה בעשרות אחוזים ממחירם כיום. אם היבוא לא יסובסד, אנחנו בדרך לייקור מחירי הלחם ודברי המאפה. שר החקלאות אבי דיכטר ושר הכלכלה ניר ברקת טוענים שההסכם יציל את ענפי החקלאות ויגן על התוצרת החקלאית. גם אם זה נכון, את המחיר נשלם כולנו בהתייקרות מוצרי הצריכה.
כל זה קורה בשבועות שבהן מחירי הייבוא דווקא אמורים היו לרדת. הדולר חווה התרסקות מפוארת לעומת השקל ממחיר שיא של 3.65 שקלים לדולר ערב המלחמה עם איראן, לרמה של 3.36 שקל לדולר כיום.
היינו מצפים שבעקבות כך יבואנים כמו דיפלומט, שסטוביץ' ואחרים יבשרו בראש חוצות על הוזלת מחירי מוצרי החשמל, מכוניות, ומוצרי קוסמטיקה וטואלטיקה. אפשר לשכוח מזה, כי אף אחד לא יתנדב להוריד מחיר כשלא מכריחים אותם. אבל תירוצים כמו קנינו את המלאי הנוכחי בדולר גבוה ובינתיים לא נהנו מהירידה, הפגיעה בשרשרת האספקה עקב איומי החות'ים (מזמן לא הזכרנו אותם) ומחירי מוצרי החשמל ממילא נמוכים - לא חסרים.
אבל בואו נראה מה שקורה שהמצב הפוך. רק השבוע הודיעו שורה של יצרני מזון כמו קבוצת שטראוס, טמפו, יוניליוור, סוגת ואחרים על העלאת מחירי בגלל התייקרות מחירי הגלם בעולם. זה קורה בזמן שהדולר מתרסק והיורו נחלש.
אלמלא זאת המציאות, היינו בטוחים שזו בדיחה תפלה, אבל היא על חשבוננו. בממשלה מחרישים, ממשיכים שלא לספור אותנו, והזלזול בנו גבוה מתמיד. במקום שסמוטריץ' יזעיק את ראשי החברות הגדולות, יטיח את ראשיהם וידרוש הקפאת מחירים מיידית, הוא עסוק בעתיד ההתיישבות בעזה.
במקום שנתניהו יכנס את קבינט יוקר המחייה המושבת חודשים ארוכים לישיבה לפחות לפרוטוקול, הוא עסוק במופעי פירוטכניקה של קניית פלאפל בראשון לציון תוך שליפת 50 שקלים משומשים ממערכת הבחירות הקודמת.
השאלה שהוא חייב היה לשאול את עצמו לפני שליפת השטר המשומש בסך 50 שקל היא מדוע עבור מנת פלאפל עלובה הוא צריך לשלוף שטר של 50 שקלים ולא 20 שקלים? מחירה של מנת פלאפל עולה 25 שקלים כאילו הפיתה והקציצות הן פיתוח ייחודי מענף הביו טכנולוגיה.
זו אחת מתמציות יוקר המחיה. אבל נתניהו ומרבית שרי ממשלתו לא מוטרדים מיוקר המחיה, וכמילות השיר הם מדברים פקה פקה ומבטיחים בולו בולו. זה קורה כי מרבית בוחריו, ובוודאי הביביסטים, הם קהל שבוי ויצביעו ביבי גם אם מחירו של ליטר בנזין יזנק ל-10 שקלים.
נתן אשל, איש סודם של שרה ובנימין נתניהו, ואנתרופולוג חובב לענייני פריפריה, היטיב לאבחן את התופעה. כמה שלא תכה בהם הם ילכו אחריך. שרי הליכוד נטפלים רק לדברים פופוליסטיים מאזור הנוחות שלהם כמו המערכת הבנקאית וריבית בנק ישראל. זה אינו מצריך מהם שום מאמץ אינטלקטואלי.
לאן נעלמו שרים "חברתיים" שמדברים גבוהה גבוהה על ייצוג הפריפריה כמו דודי אמסלם, מירי רגב או אפילו יו"ר ועדת הכלכלה דוד ביטן? תאתרו אותם בטברנות ביוון, בהונגריה, בבאקו או בגיאורגיה באחת "הוועידות" שאינן אלא כסות למסעות הפינוקים.