הוויכוח על גודלו של תקציב הביטחון או ליתר דיוק התוספת הנדרשת לתקציב זה פולש מזה לתחומים פופוליסטיים. ראשית אדגיש שבמקרה זה הגודל כן קובע.
הדבר המדהים שהוויכוח מתעצם ביתר שאת כאילו לפני דקה לא הייתה כאן מלחמה מול איראן ועוד שנייה מנגבים חומוס בדמשק.
האוצר, ביהירות כלכלית אופיינית, חסר לסורו ומאשים את מערכת הביטחון, באצבע קלה על ההדק. לטענם אנשי הביטחון מטיילים בסופרמרקט יצרני הנשק האמריקאים וקונים מכל הבא ליד (כעת מדברים אפילו על מטוס החמקן). אף אחד במשרד הביטחון לא שיער לשנייה שמתקפת הטילים הבליסטיים כנגד המערכת תשוגר מהנהלת האוצר בירושלים.
אבל לפחות הטענות הממוחזרות על הפנסיה התקציבית, תוספות הרמטכ"ל ו"הפינוקים" לאנשי מערכת הביטחון ירדו בשלב זה מסדר היום ובצדק: אם משתמטים חרדים שלא משרתים אפילו יום מקבלים סבסוד מעונות יום ותקציבי אברך במאות מיליוני שקלים, אנשי קבע או מילואים המשרתים 300 יום בשנה שווים כל אגורה.
במרוץ של האוצר אחרי הכסף החסר לא צריך להתאמץ הרבה. יש לבטל את האבסורד הזועק לשמיים לפיו לא רק שהמשתמטים סוחטים כספים, אלא שבגללם ובגלל הצורך בקיצוץ בהוצאה הביטחונית. ועדת הכספים אישרה השבוע העברת 140 מיליון שקל למוסדות חינוך חרדים הפטורים מלימודי ליבה. כשצריך כסף לדת לא חסר.
אקדים ואעיר שגם מערכת הביטחון עצמה אינה פטורה מהתייעלות. כאימפריית נדל"ן מהגדולות בישראל האתגר החשוב ביותר לאחר העברת בסיסי צה"ל לדרום הוא פינוי כמה שיותר מהר של הבסיס בקריה בת"א. לא יקרה כלום אם חיילי הקריה לא יאכלו פיצה באבן גבירול או ישתו קפה ומאפה בקפה דובנוב.
הקרקעות היקרות שיתפנו ייצרו מקור הכנסה עשרות מיליארד שקלים. פינוי יתר הבסיסים באזור המרכז הוא בונוס. כדי לייתר את הוויכוחים הנוכחים על גודל התקציב מומלץ ליישם את המלצות ועדת נגל שהתקבלו עוד לפני המלחמה באיראן.
במרכז ההמלצות הוספת 15 מיליארד שקל לשנה לבסיס התקציב שהסתכם ב-2025 ב-110 מיליארד שקל ותוספת הוצאות חידוש מלאי בעקבות מלחמת איראן.
אלה באוצר שדוגלים בחזרה למה שהם מכנים "שפיות בהוצאות הביטחון" הם עצמם מייצגים תזה לא שפויה. באוצר משחקים בכיפוף ידיים ומסרבים לממן קווי ייצור לטילי החץ ולטנקים ונגמ"שים למרות הצורך הדחוף בעקבות המלחמה.
הרמטכ"ל אייל זמיר החווה התקפות נגדו מסמוטריץ' גם בישיבות הקבינט הביטחוני, הודה שלמרות הפגיעה בגרעין האיראני האיום עדיין לא ירד מסדר היום. להיפך. רבים טוענים שעימות מחודש עם איראן הנקמנית הוא רק שאלה של זמן, ומי שחושב שהמזרח התיכון הפך לגן עדן, חי בגן עדן של שוטים.
גם הצרות עם חיזבאללה לא הסתיימו ואפילו החמאס עדיין לא נעלם מחיינו למרות ההבטחה לחיסולו. לבד מהתשובות שצהל אמור לספק לאיומים החיצוניים, קיימת סוגיית החיסכון בנזקים הפוטנציאליים שעלולים להיגרם לעורף. המלחמה הוכיחה את היקף הנזק העצום שחוללו לעורף הטילים מאיראן. הוצאות נאמדות לפחות ב-10 מיליארד שקל.
אלמלא מתקפת המנע באיראן, ואלמלא מערכות ההגנה הישראליות, הנזק לעורף לפי ההערכות במערכת הביטחון אמור היה להסתכם ב-50-60 מיליארד שקל, הרבה מעבר לתוספת לתקציב הנדרשת לביטחון. ויש גם את ההגנה על מתקני האנרגיה ותחנות הכוח.
במהלך המלחמה נפגע בית הזיקוק בחיפה מירי טילים והושבת לחלוטין לשבוע ימים. אלמלא ניהול יעיל של מלאי הדלק האסטרטגי, סביר שבישראל היה נוצר מחסור בדלק (כפי שחברת סונול דיווחה באחד מימי המלחמה).
אגב אם כבר מדברים על סגירת בתי הזיקוק עד סוף העשור, כיצד מצד שני משקיעים בימים אלה עשרות מיליוני שקלים בהליך מהיר של שיפוץ המתקן על חשבון קופת המדינה והקמת תחנת כוח חדשה בהיתרים מקלים? אם רוצים לסגור אז תסגרו עכשיו ואל תמרחו אותנו עד סוף העשור.
ויש גם את עניין אסדות הגז לוויתן תמר וכריש שהושבתו בימי המלחמה. האיראנים ניסו לתקוף את האסדות אבל נכשלו בזכות מערכות ההגנה היעילות של צה"ל. בשבוע שעבר עדכנה רשות המיסים את תחזית גביית המיסים לקרן העושר לגז ל-57-74 מיליארד שקל.
הגבייה לקרן שהסתכמה עד היום ב-7 מיליארד שקל מגיעה רק ממאגר תמר בלבד. כל זה עלול היה לרדת לטמיון לו טיל איראני אחד בלבד היה נוחת על אחת האסדות.
אולי מעדיפים לשכוח אבל כדאי להזכיר את עניין המקרו-כלכלה. המלחמה המוצלחת הורידה את רמת הסיכון של ישראל. בשלב הראשון זה בא לידי ביטוי בעליות בשווקי המניות ואגרות החוב (צפי לגידול בגביית מיסים). בשלב השני זה יתבטא בהעלאת דירוג האשראי שבינתיים ממשיך להיות שלילי.
הדולר והיורו צנחו לרמת שפל של שנים לעומת השקל. דולר ויורו חלשים הם דלק סילוני להפחתת עלויות היבוא והמדובר בין השאר במחירי הבנזין למכוניות, הסחורות (חיטה ושעורה) מכונות ומוצרי צריכה. אם לא תתחולל דרמה מחירו של ליטר בנזין יוזל ב-1 לאוגוסט בעשרות אגורות לליטר.
זה בדיוק הקשר בין ההוצאות על הביטחון, לחיסכון בכיס. גם שר האוצר בצלאל סמוטריץ' מבין את זה אבל עוצם עיניים. ואם לא מבין מומלץ לזמן לשיחה מקצועית את מהרן פרוזנפר המועמד לממונה על התקציבים. כיועץ הכספי לרמטכ"ל לשעבר יספק פרוזנפר הסבר יעיל בהרבה מזה של הרמטכ"ל על הקשר בין כסף וביטחון.