בית ספר שדה כפר עציון מודיע על מינויו של דוד חסון למנכ"ל החדש של המוסד. חסון, תושב כפר עציון, הוא איש חינוך בעל רקע עשיר ויחליף בתפקיד את עובד גמלא, שמסיים כהונה משמעותית וערכית.
בית הספר שדה כפר עציון הודיע כי הוא מינה את דוד חסון למנהל אחד מבתי הספר שדה הגדולים והמשפיעים בישראל. חסון, בן 36, נשוי ואב לארבעה, מתגורר בכפר עציון ונשוי לבת הקיבוץ. הוא גדל בשכונת גילה שבירושלים ולמד בתיכון הרטמן. את שירותו הצבאי עשה כמפקד ביחידת עוקץ, ומאחוריו מעל ל-300 ימי מילואים.
במהלך 11 שנות עבודתו בעמותת 'אחריי' נחשף לעומק הפוטנציאל החינוכי של החברה הישראלית והוביל בה תכניות חינוכיות לאומיות, בדגש על שילובם של מגזרים מודרים. בין היתר, ייסד מכינת עתודה צבאית לנוער בדואי בשיתוף האגף הביטחוני-חברתי במשרד הביטחון, וניהל מכינה קדם-צבאית ייחודית של החברה הבדואית לגיוס למשטרה ולכבאות. בהמשך כיהן כמנהל שותף בתיכון "כוכבי המדבר" לנוער בדואי, במסגרת שיתוף פעולה עם רשת ברנקו וייס.
בשנה האחרונה עסק בפיתוח מיזמי תיירות שיתופיים בדרום הארץ, עם דגש על שותפות ערבית-יהודית. כמו כן פיתח ויזם את תכנית 'תוואסל' — מיזם פורץ דרך להיכרות בין נוער יהודי וערבי, במסגרתו השתתפו למעלה מ-4,000 בני נוער במפגשי עומק ומפגשים חד-פעמיים. בנוסף, סייע בפיתוח כפר נוער בדואי בדרום.
חסון הוא בעל תואר ראשון בפסיכולוגיה וסוציולוגיה מאוניברסיטת אריאל, ובוגר תכנית למנהיגות קהילתית במכון שכטר. הוא גם בוגר מגוון תוכניות מנהיגות, בהן תכנית 'מנדל' למנהיגות נוער ותכנית 'ראשית' של קרן רש"י.
לדבריו, הגיע לבית ספר שדה כפר עציון "בשל הערכים, הציונות, והרצון לחבר את הנוער הישראלי למורשת גוש עציון ולמורשת ישראל כולה".
מעבר לפעילותו הציבורית והחינוכית, לפני שש שנים תרם חסון כליה דרך עמותת 'מתנת חיים' לאישה שאינה מוכרת לו, ואשתו שימשה כפונדקאית — עדות לערכי הנתינה והשליחות שמלווים את חייו האישיים והמקצועיים.
עובד גמלא, המנכ"ל היוצא הרחיב את פעילות המקום לקהלי יעד חדשים באופן ניכר, ובשנתיים האחרונות מילא גמלא שירת במילואים ומילא תפקיד פיקודי כמפקד גדוד לוחם בחטיבת אלכסנדרוני, שפעל ברצועת עזה ובדרום לבנון.
דוד חסון: "המשימה של בית ספר שדה כפר עציון היא בעיניי משימה לאומית לחזק את הזיקה של החברה הישראלית לארץ, לסיפור הציוני ולשורשים המשותפים שלנו. בתפקידי כמנכ"ל, אפעל למינוף העשייה החינוכית והציבורית של המקום, מתוך תפיסה שמדובר בתשתית ערכית חיונית לחוסן הלאומי של מדינת ישראל. כמי שמאמין בכוחה של חוויה חינוכית לעצב תודעה ולעורר אחריות, אני רואה שליחות עמוקה בהובלת מקום שמחבר אנשים לאדמה, לזהות, ולתקווה".