הפלת חמשת מטוסי הדאסו-ראפאל של חיל האוויר הודי בעימות האחרון מול פקיסטן, שלחה את ההודים לחיפוש בהול אחרי מערכות נשק שימנעו התרחשות של תסריט דומה. לפי פרסומים בהודו הם מצאו אותם ברפאל, בתעשייה האווירית ובאלביט, ונערכים להזמנות גדולות במאות מיליוני דולרים.
המטוסים ההודים הופלו בידי מטוסי קרב סינים שרכשה פקיסטן, ביניהם ה-J10C, שלפי גורמים זרים מבוסס על הלביא הישראלי שבוטל, חמושים בטילי אוויר-אוויר מונחי מכ"ם לטווח של כ-150 ק"מ.
הלקח ההודי: שיפור היכולות בתחומי הלוחמה האלקטרונית והחימוש לטווח ארוך, שיבטיח שמטוסיהם לא יתקרבו לטווח היעיל של הטילים הסינים.
המערכת הראשונה שהודו מצטיידת בה היא פוד הלוחמה האלקטרונית המתקדם של התעשייה האווירית סקורפיוס. הפוד, שפותח בידי מפעל אלתא של התע"א, נישא חיצונית בידי אחד ממטוסי מבנה התקיפה ובעל עוצמה גדולה מספיק להגן על כולם, וליצור מסדרון טיסה בטוח לכל מטוסי התקיפה בדרך ליעד ובחזרה. המטוסים אמורים לשמש מטוסי ראפאל וסוחוי 30 הודים.
טיל מהפכני עם טווח יוצא דופן
בנוסף מעוניינים ההודים להצטייד בטיל אוויר-אוויר לטווח ארוך יותר. רפאל הציעה להודים את ה-STINGSKY, טיל מהפכני מדור שישי עם טווח יוצא דופן של 250 ק"מ. הטיל, שנחשף לפני שנתיים ורק פרטים חלקיים שוחררו לגביו, מצויד במנוע רקטי בעל שלושה פולסים, מה שאמור להבטיח לו ביצועים רציפים וכושר תמרון לאורך כל משך הטיסה הארוכה יחסית שלו למטרה, ולא לאפשר לה להתחמק ממנו בתמרונים.
לטיל יש חיישן RF לזיהוי המטרה וחיישנים נוספים, והוא אמור להיות חסין בפני לוחמה אלקטרונית. עד כה לא נודע על לקוחות זרים אחרים שרכשו את הטיל, שבשל ביצועיו אמור להיות יקר יחסית.
במקביל מתעניינים ההודים בספייס 250ER, גרסה ארוכת טווח של הפצצה המונחית שהם כבר רכשו מרפאל בעבר, אך כאן מצוידת במנוע סילון, המאפשר לה להגיע לפי פרסומים בהודו לטווח של 250-300 ק"מ.
הספייס הממונעת אמורה להצטרף לטילי הראמפייג מתוצרת התעשיה האווירית ואלביט, שההודים הפעילו בהצלחה במלחמה, ולהעניק להם נשק תקיפה ארוך טווח נוסף וזול יותר, שאפשר לשגר הרחק מטווח הטילים הפקיסטניים.
על הרקע הזה מתעניינים ההודים גם באיר לורה, הטיל הבליסטי המשוגר מהאוויר של התע"א. האיר לורה הוא טיל יקר יחסית, אך מהיר וקשה מאוד ליירוט, ולפי פרסומים זרים הופעל בידי חיל האוויר בתקיפות באיראן. לפי פרסומים בהודו הטווח שלו, שמגיע ל-400 ק"מ, יאפשר לחיל האוויר שלה לפגוע מרחוק בכל בסיס של חיל האוויר הפקיסטני.
ההתקרבות של הודו בשנים האחרונות לארה"ב, והמאמץ של משרד ההגנה ההודי לתעדף מערכות לחימה מקומיות, מחסלים את הבלעדיות של התעשיות הישראליות באספקת מל"טים למדינה. כיום מפעילים ההודים מל"טי הרון של התע"א והרמס 900 של אלביט, שמיוצרים בידי שותפות מקומיות. אולם בסוף 2024 חתמו ההודים על עסקת ענק בשווי 3.5 מיליארד דולר לרכישת 31 מל"טי MQ-9 סי וסי גארדיאן חמושים לחיל האוויר ולצי ההודים, במקום לרכוש מהתע"א מל"טי הרון TP "איתן" בגודל דומה. הכלים עדיין לא סופקו ולא השתתפו בעימות האחרון.
בקטגוריה של ההרון הרגיל וההרמס הקטנים יותר, מתכננים ההודים רכש של 87 מל"טים בעסקת ענק נוספת, עם דרישה ש-60% מרכיבי הכלים יהיו מתוצרת מקומית. אלביט כבר מייצרת בהודו את ההרמס 900 באמצעות קבוצת אדני, שמחזיקה גם בנמל חיפה, ותנסה להתמודד על העסקה.