פסק דין דרמטי שניתן לאחרונה בבית המשפט השלום בבאר שבע, חושף פרשה מורכבת של ייצוג משפטי שהסתיימה בהתמוטטות כלכלית וקביעה חמורה של רשלנות והטעיה. המקרה, שעסק בתביעה של רופאה נגד עזבונו של עורך דין מנוח, שפך אור על פרקטיקות פסולות ועל האופן שבו הסכמי שכר טרחה עלולים להימצא בטלים בשל סתירה לחוק.
התובעת דרשה השבה של כ-1.3 מיליון שקל ששילמה לעורך דינה המנוח, אשר ייצג אותה בסכסוכים שונים, בעיקר מול קבלן. לטענתה, עורך הדין פעל בתרמית, הטעיה וחוסר תום לב, תוך הפרת הסכם, רשלנות והפרת החוק, שגרמו לה נזקים כספיים חמורים ואף להתמוטטות כלכלית.
בין היתר, נטען כי עורך הדין התחזה ל"ד"ר" ו"פרופ'", וכי הסכמי שכר הטרחה שנחתמו עמו בוטלו עקב הטעיה, וכי הם היו נוסחו בניגוד לחוק. התובעת פירטה מספר מקרים ספציפיים שבהם, לטענתה, היתה רשלנות: בתביעה נגד קבלן, עורך הדין לא תיקן כתב תביעה שהוגש באופן עצמאי על ידי התובעת בסכום מוגזם, מה שהוביל להישארות התיק בבית המשפט המחוזי ולעלויות מיותרות.
בתביעה נוספת, כנגד פקידת בית משפט וחברה, נטען כי עורך הדין יזם הליך חסר סיכוי בשל חסינות פקידי ציבור. כמו כן, נטען כי גבה שכר טרחה עבור תביעה שמעולם לא הוגשה ולבסוף, הועלו טענות בדבר היעדר הצדקה משפטית להסכם שכר טרחה ולטיפול בפינוי שוכרים בתיק אחר. בנוסף לכל אלו, דרשה התובעת פיצוי בגין עוגמת נפש.
מנגד, יורשי עורך הדין המנוח ביקשו לדחות את התביעה על הסף. הם טענו שהתובעת חתמה על הסכמי שכר הטרחה בהבנה מלאה של משמעותם, וכי בעבר שכרה עורכי דין רבים וטענה נגד כולם. הם אף העלו טענה כי התובעת משלמת סכומים לא הגיוניים לעורך דינה הנוכחי, וכי אין לתת משקל לחוות דעת שהגישה לשכת עורכי הדין. לטענתם, התובעת כלל לא טענה בכתב התביעה לאי חוקיות ההסכמים, וכי עדותה בבית המשפט היתה רצופה בחוסר זיכרון ולסיום טענו כי עורך הדין המנוח ייצג את התובעת בנאמנות ומקצועיות.
בפסיקתו, קבע בית המשפט כי עורך הדין המנוח התרשל בטיפול בחלק מהתביעות וכי התובעת זכאית להשבת כספים ששולמו על ידה במסגרת חלק מההסכמים. עוד נקבע כי התובעת זכאית לפיצוי בגין עוגמת נפש.
בנימוקיו, הדגיש בית המשפט כי בעוד החוק אינו קובע רף מקסימלי לשכר טרחת עורך דין - למעט חריגים, יש לבחון את ההסכמים לפי דיני החוזים. הוא דחה את טענת הנתבעים כי חוות הדעת של לשכת עורכי הדין שהתייחסה לשכר טרחה ראוי אינה חלק מהראיות.
לעניין הרשלנות, נקבע כי עורך הדין התרשל בתביעתה של התובעת נגד הקבלן בכך שלא תיקן את כתב התביעה והעמידו על סכום ריאלי. כמו כן, נמצאה רשלנות בתביעה כנגד פקידת בית המשפט, הליך שנמצא חסר סיכוי מלכתחילה בשל חסינותה הסטטוטורית של הפקידה, וללא ששיקף ללקוחה את סיכויי התביעה הנמוכים. מנגד, טענות לרשלנות בתביעות נוספות נדחו.
ליבת פסק הדין נגעה לביטול הסכמי שכר הטרחה, על בסיס הטעיה וניסוח בניגוד לחוק. בית המשפט מצא כי סעיפי שכר הטרחה שכללו הן סכום גלובלי והן אחוז מסכום התביעה, כשהאחוז "הובלע" בהסכם, היו מטעים ומבלבלים את האדם הסביר. בנוסף, נקבע כי סעיפים מסוימים בהסכמים היו זהים לאלו שנקבעו בעבר כבטלים בפסיקת בית המשפט העליון.
כפועל יוצא, מאחר והסכמי שכר הטרחה בטלים בשל סתירה לתקנת הציבור, התובעת כלל לא נדרשה לשלוח הודעת ביטול פורמלית וכי בהסכמים בהם נפלה הטעיה - התובעת הודיעה על ביטולם בזמן סביר. כמו כן, בית המשפט קיבל את טענת התובעת כי עורך הדין התחזה לד"ר ולפרופ'.
לסיכום, בית המשפט הורה על השבת כמיליון שקל, ופסק כי על יורשיו לשלם לה הוצאות משפט ושכר טרחה עו"ד בסך 85 אלף שקל.
פסק דין זה מהווה תזכורת חמורה לחשיבות תום הלב, השקיפות והמקצועיות הנדרשים מעורכי דין, ומדגיש את אחריותם גם במקרים שבהם הלקוח נתון במצוקה או חסר ידע משפטי.
הכותב הוא שותף במשרד כהן-שמש, המתמחה בבנקאות, חדלות פירעון וליטיגציה מסחרית