אחד ההישגים הגדולים של חיל האוויר במלחמה מול איראן היה שלמרות שהיו יותר מ-1,500 גיחות למרחק של יותר מ-1,500 קילומטרים מישראל, ביום ובלילה, אף מטוס מאויש ישראלי לא הופל באיראן, ולא נפל כתוצאה מתקלה טכנית. אף טייס או נווט לא נפגע במערכה שנמשכה 12 ימים, לא נפל בשבי ולא נדרש מבצע דרמטי לחילוצו משטח אויב.
תמונות ששודרו בתקשורת האיראנית הראו שחיל האוויר כן איבד מספר כלי טיס בלתי מאויישים (כטב"מים). האנליסט נחמיה גרשוני, שניתח את התמונות ואת מספרי הכלים כפי שנראו עליהם, זיהה צילומים של 5 כטב"מים שונים, ביניהם הרמס 900 מתוצרת אלביט ("כוכב" בחיל האוויר), הרון של התעשייה האווירית ("שובל") ואורביטר 5 מתוצרת חטיבת אירונאוטיקס של רפאל (ניצוץ"). כאן מדובר במטוסים זולים בהרבה שכל תורת ההפעלה מאחוריהם היא שהם זניחים יותר, ושהפלה של אחד מהם לא מסכנת חיי צוות אוויר.
האורביטר הוא הכלי החדש ביותר מביניהם, והכי פחות מוכר, שלא במקרה. הכלי הזה הוא תוצאה של מכרז מתקדם מאוד של משרד הביטחון, שכונה "ענני סערה", לפיתוח מערכת של מל"טים משותף לחיל האוויר ולאמ"ן, שיאפשרו מעקב צמוד אחרי אזורים נבחרים באמצעות שורה של חיישנים, "אחיזת שטח" כפי שמכונה המונח בז'רגון הצבאי, לזהות בהם פעילות אויב ולאפשר תגובה מהירה אליה.
זה היה אחד הפרויקטים הטכנולוגיים שקידם הרמטכ"ל אביב כוכבי בכהונתו, באמצעות מכרז שהגביל מאוד את היכולות של התעשיות הביטחוניות לייצא את המערכת שתפותח. התעשייה האווירית סירבה להתמודד בטענה שהמכרז אינו כלכלי, ואלביט התחרה מול אירונאוטיקס, שנרכשה בידי רפאל מעט לפני כן עבור המכרז.
מבקר המדינה ורשות החברות חשפו אחר כך התנהלות בעיתיית של החברה בעסקה, שבוצעה ביחד עם איש העסקים אביחי סטולרו. רפאל סימנו את אירונאוטיקס, לא רק כי רכישת יצרנית כלים מאויישים תאפשר לה להתחרות באלה של התעשייה האווירית ואלביט, אלא בזכות אחד ספציפי: האורביטר, במכרז שאם ייושם שמלואו יכניס לחברה יותר ממיליארד שקל.
האורבייטר, שנמצא כבר בדור החמישי שלו, הוא כטב"מ קטן יחסית, מוטת כנף של 6.4 מטר ואורך של 2 מטר. הוא שוקל רק 75 ק"ג, אבל יכול לשאת מטען חיישנים במשקל של 25 ק"ג לספק להם חשמל רב הדרוש לפעולתם, לשייט במהירות של 135 קמ"ש ולשהות באוויר במשך יותר מ-25 שעות רצופות. בסעיף האחרון הוא מפגין בזכות תכנן אווירודינמי מתקדם כושר שהייה של כלים גדולים ויקרים בהרבה.
לפני שלוש שנים נפתחה בבסיס חצור מחדש טייסת 144 כטייסת ניצוץ, לאחר שהפעילה בעבר מטוסי קרב מדגמי נשר, כפיר ואף-16. "זהו יום מרגש, יום בו פרויקט 'ענני סערה' הופך מחזון למציאות מופלאה. דרך רבה עברה הטייסת מאז הקמתה לפני כשנה. פלא צומח כאן, פלא שיהיה למכפיל כוח מבצעי אמיתי בשדה הקרב", נאם מפקד חיל-האוויר, אלוף תומר בר. "אתם יוצרים בעשר אצבעותיכם יכולת אסטרטגית ענקית לשנים קדימה. הזירה המבצעית מחכה לבשורה שלכם - פעלו יחד, ואף אחד לא יוכל לכם, שתפו פעולה עד לניצחון".
חיל האוויר כבר הפעיל את הניצוץ בעזה, אבל זו קרובה בהרבה לישראל. התמונות ששחררו האיראנים הוכיחו שחיל האוויר הצליח להפעיל את הכלים הקטנים האלה גם הרחק משטח המדינה, במטרה לאסוף מודיעין מתמשך גם בעת המלחמה באיראן. עוד במהלך המלחמה הציג חיל האוויר סרטים שבהם הוצגו מטוסי קרב וגם כטב"מים חמושים תוקפים למשל משגרי טילים באליסטיים איראנים, אמצעי שכדי למצוא ולהשמיד אותו בזמן חייבים להצליח לאסוף מודיעין בזמן אמת בטווחים שנחשבו פעם בלתי אפשריים.
עד למלחמה נמנע חיל האוויר מלחשוף את תמונת הכלי, בתמונות ששחררו האיראנים נראית עליו בליטה שיכולה להיות אנטנת לוויינית, שמאפשרת לו להיות בקשר בלתי מוגבל עם שולחיו.
מבצע "עם כלביא" היה המלחמה הראשונה של הניצוץ, וההצלחה שלו ושל כטב"מי הכוכב הדגימה את המקום החשוב שתופסים היום כלים מאויישים בחיל, שידע לגוון את סדר הכוחות שלו ולשלב בין מטוסי אף-35 חמקנים שנרכשו בארה"ב, לסדרה ארוכה של כטב"מים מתוצרת ישראל. חלק מלקחי המלחמה יהיו רחבת מערך הכטב"מים של החיל, לקראת עימותים עתידיים ולא כל כך רחוקים.