כל מועמד קיקיוני בפריימריז של הליכוד יודע למה הוא צריך לשאוף כשיכנס לכנסת: להיות חבר בוועדת הכספים או ועדת החוץ והביטחון. אלה שני התפקידים הכי נחשקים במשכן - שילוב של כוח, יוקרה, חשיפה תקשורתית והמון נוכחות בפריים טיים. האולימפוס של הפוליטיקאים. שתי הוועדות האלה לא סתם מצטלמות טוב, הן חורצות גורלות, מכריעות איך ייראה התקציב ואיך יופעל הצבא, מי יקבל כסף ומי יחטוף הפצצה, תרתי משמע.
פתאום, בבת אחת התפנו שני כיסאות מוזהבים. גפני פרש מתפקיד יו"ר ועדת הכספים בעקבות חוק הגיוס, ואדלשטיין עף מראשות ועדת החוץ והביטחון בגלל אותו החוק ממש. עם פרסום הודעת ההדחה של אדלשטיין, חברי הכנסת התחילו להזיע. מה שהתחיל כלילה שגרתי נגמר בטירוף חושים של קרבות ירושה, לחצים, הבטחות ותדרוכים.
בעולם שפוי, שבו מדינה נמצאת כבר שנתיים במלחמה מתמשכת בשבע חזיתות, כשהשמינית, הכלכלית, גרועה כמו היתר עם הוצאות ביטחון מטורפות, קופה ציבורית מרוקנת, גירעון מבהיל ואינפלציה דביקה - ראש ממשלה היה עוצר, מתבונן, שוקל, ואולי אפילו שואל את עצמו בשקט: מי הכי מתאים? מי מבין בתקציבים, מי מבין בביטחון, מי יעבוד הכי טוב בשביל הציבור?
אבל אצל נתניהו הכישורים הם התירוץ. הנאמנות היא התכונה החשובה ביותר.
חכך רוה"מ בדעתו, העביר בראש את רשימת המועמדים הפוטנציאליים, ואחרי התייעצות מתבקשת עם הגורמים שמקבלים את ההחלטות בממשלה הזאת, החרדים, נמצא האיש הנכון. המיועד לראשות ועדת החוץ והביטחון היה חנוך מילביצקי. הוא ולא שרף. כמעט וראינו את הקואליציה שולחת את מילביצקי לפקח על השב"כ, להצליב מידע עם ראש אמ"ן ולבדוק איך הולך למוסד באיראן.
זה כמעט קרה, רק שברגע האחרון החרדים עשו את מה שהם עושים הכי טוב - החליפו סוס. בועז ביסמוט, נבחר במקומו, ולמילביצקי צריך היה למצוא פרס ניחומים. אם לא ועדת החוץ והביטחון, אז גם ראשות ועדת הכספים זה בסדר. מה זה משנה. כל עוד יש לו דופק והוא עושה מה שאומרים לו, זה מספיק טוב.
ניסינו לגלות מהו אותו סט כישורים יוצא הדופן, שמכשיר את מילביצקי לנהל את ועדת הכספים של מדינת ישראל, הוועדה שקובעת למי יילך הכסף, ממי יילקח, ואיך ייראה תקציב של מאות מיליארדים.
נתחיל מהיתרונות. מילביצקי היה יועץ בשכר לשר האוצר לשעבר ישראל כ"ץ, שהמליץ לחברי הליכוד בחמימות רבה לבחור בו בפריימריז, כך שהוא מכיר איך עובד המשרד. הוא גם מכהן כחבר ועדת כספים מתחילת הקדנציה, שזה טוב מאוד. מה שפחות טוב, זה שהעניין שהביע במה שקורה בוועדה היה נמוך מאוד, עד כמעט לא קיים.
לא רק שנעדר הרבה מהדיונים, היה נדמה שעניינים ביטחוניים ומשפטיים הרבה יותר מעניינים אותו ממספרים. האפיזודה הכי בולטת בכהונה שלו בוועדה, היתה כשסירב להצביע על העלאת המע"מ בחוק ההסדרים 2025, והוחלף בהצבעה. הוא גם התבטא לא מעט נגד הגדלות הרמטכ"ל, אבל לא עשה עם זה כלום.
אבל כל זה לא אומר שקולו לא נשמע בכלל. להפך. מתחילת הקדנציה הוא התבלט בראיונות בוטים, בתמיכה נלהבת ברפורמה המשפטית, בקידום חקיקה נגד לשכת עורכי הדין, זו שהעמידה אותו לדין משמעתי פעמיים בהיותו עו"ד, ובהגשת "חוק פלדשטיין", הצעת חוק שביקשה לקבוע כי מסירת מידע סודי לראש הממשלה או לשר הביטחון לא תיחשב לעבירה, גם אם נעשתה ללא היתר או בסמכות מפוקפקת. חוק שהשאיר לא מעט לוחמים לשעבר, משפטנים בכירים וסתם אזרחים מודאגים, עם לסת שמוטה, אבל שימח את הבוס.
היתה גם נגיעה כלכלית קלה, כשבראיון לערוץ כנסת, אחרי שהתפרסמו הדלפות מתוך ישיבת הסיעה, דימה את ההדלפה ל"הלשנה למס הכנסה", והבהיר שזו "שפלות ונבזות", כי "מלשין זה טיפוס מאוד מסוים".
משיחות עם חברים לשעבר בוועדה, עולה שיש כמה תכונות הכרחיות ליו"ר ועדת כספים מוצלח. הוא צריך להיות אדם חרוץ, שמבין, לפחות ברמה סבירה, בכלכלה ובנושאים הקשורים בתקציב, ולא פחות חשוב - לדעת להגיע להסכמות רחבות.
"למילביצקי אין אף אחת מהתכונות האלה", אמר לי אחד הלשעברים בוועדה שמכיר אותו היטב. "הוא אמנם בחור מאוד נבון, אבל יש לו כמה חסרונות בולטים. הוא אף עם לא התעמק באמת בחומר, והוא לא גם לא אוהב נשים, מה שעלול להתפתח לתגרות מילוליות עם נעמה לזימי ואורית פרקש. חוץ מזה, הוא אחד שנדלק בחמש שניות והופך לאלים. כל התכונות שלא יועילו בהשגת הסכמות רחבות שגפני, המתון, הצליח להביא. אני צופה שהישיבות יהיו דליקות מאוד ואלימות מאוד".
מילביצקי השאפתן נחוש להצליח, למרות שמדובר במילוי מקום. עכשיו רק צריך לחכות ולראות אם יסתפק בלשמש כפקק, או בובה של גפני וינון אזולאי, או שינצל את הכוח שניתן לו, כדי לנסות לקדם עניינים בוערים, או, לפחות, את עצמו.