אתמול נפתח המסדרון ההומניטרי, שמאפשר הכנסת סיוע ומוצרי מזון לתושבי עזה. אבל למרות מאות המשאיות שנכנסו לתחום הרצועה, מתברר שמחירי המזון עדיין גבוהים מאוד.
לפי נתוני תוכנית המזון העולמית של האו"ם, מחיר שק קמח לפני המלחמה היה כ-47.5 שקלים. הנתונים מתייחסים לדיר אל־בלח, שבה השוק המקומי המשיך לפעול גם בזמן הלחימה.
בינואר 2024, חודשיים לאחר תחילת המתקפה הקרקעית, דווח שמחירו של שק קמח הגיע לעיתים ל-100 דולר, פי 7 מהמחיר המקורי. ערב הפסקת האש האחרונה, בראשית ינואר 2025, המחיר כבר האמיר ל-500 שקלים. במהלך חודשי הפסקת האש, ינואר ופברואר, ולאור הזרמה מאסיבית של סיוע, ירד המחיר בחדות וחזר כמעט לרמתו המקורית, 50 שקלים.
עם חידוש הלחימה היתה עלייה מסחררת במחירים: 70 שקלים בראשית מרץ, 500 שקלים בסוף אפריל, 875 שקלים בשבוע השני של מאי, ו-1,750 שקלים במחצית השנייה של אותו חודש. ביוני נרשמה שוב ירידה מסוימת, אך לפי עדויות מהימים האחרונים, קילו קמח נמכר במקומות מסוימים במחיר של 150 שקלים, 3,750 שקלים לשק, עלייה של פי 80 ממחירו ערב המלחמה. עבור רוב משקי הבית ברצועה, מדובר ברמות מחירים שלא מאפשרות הישרדות של ממש, אפילו לא למשך ימים ספורים.
חשבון הטלגרם "מחירי השווקים - עזה", עם אלפי עוקבים, מפרסם נתונים שוטפים מהשווקים המקומיים במחנה הפליטים א-נוסייראת שבמרכז הרצועה. בין הפריטים הבולטים שפורסמו לאחרונה: ליטר שמן במחיר 250 שקלים, קופסת שמרים ב-130 שקלים, קילו עגבניות ב-100 שקלים, קילו בצל ב-80 שקלים, קילו לימונים ב-60 שקלים ולחם במחיר של 80 שקלים.
לדברי המפרסמים, פריטים בסיסיים רבים כמו תפוחי אדמה, אבטיח, אורז ארוך וקופסת פול פשוט אינם זמינים בשוק. הנתונים הללו מצטרפים לתמונה הקשה של מחירי המזון המאמירים ברצועה, ומחמירים את מצוקת התושבים.
עלו גם דיווחים בודדים מרצועת עזה על המחירים האסטרונומיים בעיר עזה, שבצפון הרצועה: קילו מנגו עולה 200 שקל, קילו תמרים צהובים עולה 160 שקל, קילו לימון מצרי עולה 100 שקל ובננה אחת עולה 17 שקל.
בדיווח עזתי אחר צוין כי הכוונה בהכנסת הסיוע ההומניטארי במסגרת ההפוגה הנוכחית, היא להציף את השווקים ברצועת עזה במוצרים על מנת שהמחירים יירדו, ובמיוחד כדי שהעזתים לא יתקפו את משאיות הסיוע וחברת אבטחה מצרית תוכל לשוב ולאבטח את המשאיות.
עיתונאי עזתי העלה אמש לרשת תמונה של אחת מקופסאות הסיוע ההומניטארי שנכנסה עם המשאיות שהגיעו ממצרים, ועדכן כי בקופסה היו ביסקוויטים, מיץ, תמרים, דבש, שני קילו סוכר, עדשים, שעועית, שמרים, אורז, זיתים, צימוקים וגבינת פטה.
שוחחנו בטלפון עם ג', תושב עזה בן 60, כשהגיע לשוק כדי לנסות לקנות מעט מזון. לדבריו, רק בזכות חבר שהסכים להלוות לו 500 שקל בלי ריבית הצליח לרכוש קמח. "אני חי קשה מאוד", הוא אומר.
"קניתי קילו קמח ב-50 שקל, כשפעם שק של 25 קילו עלה בין 20 ל-30 שקלים. זה נחשב זול יחסית, כי לא מזמן היינו קונים קילו במאתיים שקל. קילו סוכר עולה 500 שקלים. אנשים קונים כפית בעשרה שקלים. כבר שלושה חודשים לא טעמתי משהו מתוק, אין לי כסף לזה.
"אורז עולה בין 80 ל-100 שקל. שמן עולה 70 שקלים, ולפני שבוע זה היה אפילו 150. יש אנשים משוגעים שקונים את זה, אני לא מסוגל. אין קפה, אין נס קפה, תה גם מאוד יקר. קילו תפוחי אדמה עולה 20 שקל, 200 גרם פלפל חריף עולים 15 שקלים. אין פירות, עוף ובשר אדום כבר ארבעה חודשים. פשוט לא נכנס לעזה. אתמול הייתה אמורה להגיע משאית של פירות לכנסייה של נוצרים - עצרו אותה וגנבו את כל הסחורה. עכשיו אני רואה אותה בשוק - קילו מנגו ב-200 שקל".
אתם לא מצליחים להגיע לסיוע ההומניטרי?
"אין סיוע הומניטרי. רואים אותו רק בשוק. אנשים רעים גונבים את המזון והוא לא מגיע למקום הנכון. אם היו נותנים למוסדות האו"ם או אונר"א לחלק את האוכל, לא היו גונבים אותו. היום בבוקר אני ואשתי לקחנו תרופות עם פיתה אחת - חצי לה, חצי לי. אין חלב, אין גבינה, לא גבינה צהובה, אין כלום. פעם היו מחלקים חלב יבש. היום גם את זה אין".
מאיפה הכסף? יש עבודה?
"אין כסף ואין עבודה. באים, מסתכלים על הסחורה, וחוזרים הביתה. אם מישהו רוצה, הוא יכול או לגנוב או לקנות מאוד מעט".
"חמאס מספסר בסיוע לצד כנופיות עבריינים"
שלומי אלדר, פרשן לענייני ערבים, אומר שהמצב הזה לא מקרי, אלא תוצאה ישירה של קריסת המערכות האזרחיות ברצועה והיעדר מוחלט של מנגנון מסודר לחלוקת הסיוע.
"חמאס מציגים את עצמם כאילו הם באים להאכיל את האנשים, אבל בפועל זה לא נכון", הוא אומר. "מי שיותר חזק - מקבל. זה כמו לזרוק אוכל לתוך כלוב של נמרים. חמאס מספסר בסיוע ההומניטרי, אבל יש גם כנופיות של עבריינים, כמו כנופיית דורגמוש, שמשתלטות על המשלוחים וסוחרות בהם.
"אנחנו בעצם מממנים מזון לשני מיליון תושבים במאות מיליוני דולרים, וזה המצב: שק קמח אולי עולה 50 שקלים, אבל אנשים לא באמת יכולים לחיות ככה. יש מעט מאוד אנשים שמתפרנסים בעזה. רובם קשורים לחמאס או עובדים של הרשות הפלסטינית שמקבלים בערך 200 דולר בחודש.
"ישראל אמרה, בואו נייבש את אונר"א, אבל אונר"א הוא ארגון עצום שהאכיל את עזה במשך 70 שנה. נכון, תמיד היו שם בעיות, תמיד היו עשבים שוטים, אבל אם מחליטים לפרק את המערכת הזאת, צריך להקים מנגנון חלופי שיוכל לחלק את הסיוע בצורה מסודרת. הרי לא משנה כמה מזון תכניס. אם אין מי שידאג שהוא יגיע למי שבאמת צריך, שום דבר לא ישתנה".