קבלו את מצעד הבושה: גלית דיסטל-אטבריאן, טלי גוטליב, אתי עטייה, צגה מלקו, קטי שטרית, לימור סון הר מלך, אורית סטרוק, מיכל וולדינגר, שרן השכל, שרת החדשנות גילה גמליאל, שרת התחבורה מירי רגב, שרת ההתיישבות אורית סטרוק, ומעל כולן - פלורה מאי בדרה גולן, השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה.
נשים חזקות, דעתניות, עם לשון שנונה ויכולת מילולית וירטואוזית. כאלה שמפלחות סוגיות ביטחוניות באולפן כמו לייזר, משגרות אמירות חדות על בג"ץ, על השמאל, על תקשורת עוינת, על כל מה שזז. שלא פוחדות מאיש, לא מהססות להתריס, להתנגח, לתקוף, לחרף, להשפיל.
אבל אתמול, כלום. שקט. שתיקה מהדהדת. לשונן יבשה ופיהן נאלם.
אף לא צדיקה אחת בסדום. אף לא אחת מחברות הקואליציה קמה ואמרה: אני מאמינה לך. אף אחת לא אזרה אומץ לצייץ, להשמיע קול, לכתוב פוסט, לשגר הודעה, לתמוך, ולו ברמז, באישה שהתלוננה על אונס נגד חבר הכנסת חנוך מילביצקי, זה שבמקום להיות מורחק מהתפקיד הרם עד שיתבררו הדברים עד תום, קודם ונשלח לכהן כיו"ר ועדת הכספים ברוב מוחץ.
חברות הקואליציה, בהובלתה הקולנית והצפויה של חברת הכנסת טלי גוטליב, שחגגה את ניצחונה על א', ותמכה בפומבי ובגאווה במילביצקי הגיבור, בעטו אותנו אל העידן שבו קורבנות תקיפה מינית עברו ביזוי, השחרה, ודה לגיטימציה.
נזכיר שמילביצקי חשוד, שבעת שכיהן כיועץ המשפטי של "קבלה לעם", ניסה פעמיים, לכאורה, לשדל את א' לקיים יחסי מין, והיא סירבה. בשלישית, כשהגיע לחדר המלון בפ"ת, הוא אנס אותה. "אני כל כך מרוסקת מזה. אני כועסת על עצמי", אמרה לחוקרים שהגיעו לגבות ממנה עדות ברוסיה, שם היא שוהה עכשיו מפחד לחזור לארץ, "אני פשוט כועסת שבכלל נכנסתי לזה".
א' לא צריכה לכעוס על עצמה, אלא על חברות הקואליציה ששמעו את הסיפור שלה ובחרו לסתום את הפה. כי מי היא בכלל? בסך הכול עוד נקבה עם הזיות שחברה לנקבה מתוסכלת אחרת, גלי בהרב מיארה, האויבת האולטימטיבית שאחראית לקונספירציה הגדולה. הרי כל הסיפור כולו תפור, המצאה מעוותת שמטרתה אחת, להפיל ממשלת ימין.
כי מילביצקי הוא בעצם הקורבן פה. אותו מילביצקי שתמונות עירום שלו הופצו במסדרונות הכנסת לפני חודש וחצי, ושעברו מוכתם בפרשיות מפוקפקות. מגיע לו קידום. לא השעיה, לא חקירה, לא הדרה. להפך, הוא זוכה לאמון. ולא סתם אמון, אלא תפקיד מפתח, עם שליטה בתקציב המדינה. עד כדי כך הכל מעוות פה. כל כך מעוות, שגם נשים נבחרות ציבור נותנות לו לגיטימציה.
אפילו זעקות השבר של חברות הכנסת מירב בן ארי ופנינה תמנו שאטה נגד המינוי בוועדת הכנסת, שאישרה אותו, לא הצליחו לזעזע אותן, ואת ח"כ עטיה, האישה היחידה מהקואליציה בוועדת הכספים, שהצביעה שם בעדו בלי למצמץ.
אם חברות הקואליציה הזוטרות מצופפות שורות מתוך פחד מהבייס המשולהב, איפה השרות? איפה המנהיגות הנשית הבכירה? רגב, סטרוק, סילמן, שיודעות לצעוק על קציני צה"ל או להסביר לנו מה זו ציונות אמיתית. ומעל כולן, פלורה מאי בדרה גולן, השרה לקידום מעמד האישה, שתפקידה מחייב אותה יותר מכול, איפה היא לעזאזל?
גולן הייתה צריכה להוביל את הרחקת מילביצקי מוועדת הכספים, ולו רק כדי להעביר מסר לקורבנות תקיפה מינית שהן לא לבד, שלא יהססו להתלונן, ולהוכיח לדור הנשים הצעירות שיש להן גיבוי מלא ממוסדות המדינה. אבל כמו שגולן, שאחראית למיעוטים, מתעמרת בערבים, היא מתעלמת מכאבן של הנשים שנאנסו או הוטרדו. בטח אם על ידי מישהו "משלנו". עוד לא נולדה הנאנסת שתוציא אותה נגד רוח התנועה.
כמי שנחקרה באזהרה בלהב 433, על קומבינות לכאורה שנחשפו ותועדו בתחקיר של יוסי מזרחי, אפשר להניח שהחשדות נגד מילביצקי לא ממש מרשימים את השרה גולן. להפך. הן אפילו מסבים לה קורת רוח. הרי גם הוא רדוף, כמוה. עוד קורבן של מערכת אכיפת חוק קונספירטיבית.
אז א' יקרה. אני, ועוד רבות במדינת ישראל, מאמינות לך. תהיי חזקה ואל תחששי מאף אחד. כולנו מאחוריך.