אחרי פרידה כואבת ובזבוז של אלפי דולרים על מגורים זמניים ב-Airbnb, אישה אוסטרלית בת 38 חיפשה התחלה חדשה ומצאה אותה במקום הכי לא צפוי: בית אבות. שנה לאחר המעבר, היא טוענת שזה היה "המהלך הכי טוב שעשיתי בחיים".
האישה, שביקשה להישאר בעילום שם, עזבה את הדירה המשותפת שלה עם בן זוגה במלבורן לאחר סיום מערכת היחסים הארוכה. כשביקרה את דודתה בכפר גמלאים מקומי - מעין דיור מוגן במתחם מגורים שקט, שמיועד לקשישים עצמאיים ומציע דירות קטנות, פעילויות חברתיות וסביבה תומכת.
הדודה הציעה לה להגיש בקשה להכנס לדירה שהתפנתה בקהילה, הבהירה שגילה הצעיר לא אמור להוות בעיה וטענה שכבר היו מקרים בעבר שצעירים עברו לגור שם.
היא חששה מהחוקים הנוקשים: הקפדה על שעות שקטות, מגבלות על ביקורים וגם מהפער הבין-דורי, אבל החליטה לנסות. היא צירפה תלושי שכר, מכתב כוונות והמלצה מהדודה. כעבור שישה שבועות, להפתעתה, היא התקבלה.
כמה זה עולה?
"בהתחלה חששתי שלא אתחבר לשכנים המבוגרים או לאווירה של המקום", סיפרה לאתר Business Insider, "אבל גיליתי שזה בדיוק מה שהייתי צריכה - פינה שקטה, בלי לחצים ובלי התראה חדשה כל שנייה בטלפון".
הדירה עצמה, בת שני חדרים, עולה לה רק 500 דולר אוסטרלי לחודש (כ-1,200 ש"ח) - כולל דמי שירות. לשם השוואה, דירה דומה במלבורן עולה בממוצע 3,000 דולר אוסטרלי (כ-7,200 ש"ח). אבל זה לא רק הכסף: "יש לי שכנים שמחים, עוזרים, כאלה שתמיד מוכנים להקשיב או לחלוק טיפ לחיים. זה פשוט מקום עם נשמה".
החיים שלה הפכו שלווים ומסודרים: היא מתעוררת לצלילי שירי אולדיז שבוקעים מהקירות הסמוכים, שותה קפה, קוראת עיתון, יוצאת לטיול בוקר. בהמשך היום היא משתתפת בשיעורי יוגה בכיסא, מדוושת באופניים נייחים, משחקת בינגו בכל יום רביעי - וגם מצליחה לשלב עבודה ככותבת פרילנסרית מהבית.
"תמיד יש ריח של מרק באוויר, השכנים מביאים ג'ינג'ר אייל ומדברים על העבודות שהיו להם פעם. אנה, אחת השכנות, מביאה לי עוגיות לימון. אנשים כאן חיים לאט - אבל לגמרי חיים".
עוד בנושא
פרישה סופר מוקדמת: הפנסיונר הצעיר ביותר ברוסיה פרש בגיל 23
4 שנים בלי שכר דירה וחשבונות: האדם שהצליח לגור בסתר בקניון נחשף
מצאנו עוד אוסטרלית שעשתה את הצעד הזה
"פתאום הזיקנה נראית פחות מפחידה"
המשפחה שלה מתקשה עדיין להבין את הבחירה. חברים חושבים שזה מוזר, יש כאלה שפשוט צוחקים. אבל היא שלמה עם עצמה. "הפסקתי לראות בזה תחנת מעבר. זה הבית שלי. ופתאום הזיקנה נראית פחות כמו תהום ויותר כמו קהילה".
"החיים כאן לימדו אותי משהו חשוב: גם בגיל 70 ו-80 אפשר להיות פעילים, להתנדב, להמציא את עצמך מחדש. הזיקנה היא לא סוף - היא פשוט שלב אחר ולי יש מזל שאני לומדת את זה מוקדם. עכשיו אני כבר לא מפחדת מהזיקנה - אני כמעט מצפה לה".
היא לא מתכוונת לעזוב בקרוב. להפך - כל יום רביעי, כשהיא שוב יושבת במועדון עם שכנים כסופי שיער ומשחקת בינגו, היא נזכרת כמה טוב שעשתה את הבחירה הזו.