הודעת סלובניה על הטלת אמברגו נשק על ישראל מגיעה לאחר שנתיים של ביקורת גוברת והולכת מצידה על פעילות צה"ל בעזה מאז ה-7 באוקטובר. כבר בשנה שעברה הכריז שר ההגנה הסלובני כי ארצו הפסיקה לרכוש נשק מישראל ב-2023. הייצוא הביטחוני של הסלובנים לישראל קטן, ומוערך בכמה מיליוני יורו בלבד בשנה.
הצבא של סלובניה הוא אחד הקטנים בנאט"ו, אינו מצויד במטוסי קרב, ורק בכ-50 טנקים. למרות זאת ידעה סלובניה להיעזר בתעשיות הביטחוניות מישראל כדי לבצע את המעבר מציוד סובייטי למערבי לאחר שהכריזה על עצמאות ב-1991, שנדרש לה כדי להציג צבא מודרני שיוכל לפעוול ביחד עם שאר חברות הברית הצפון אטלנטית, שאליה התקבלה ב-2004.
עד היום רכשה סלובניה לא מעט מערכות נשק ישראליות. בין השאר רכשו הסלובנים טילי ספייק של רפאל מפס הייצור בגרמניה, מכ"מים מתוצרת אלתא של התעשייה האווירית, תותחי 155 מ"מ ומרגמות 120 מ"מ מתוצרת סולתם שבבעלות אלביט, ואף ספינת דבורה אחת שייצרה בעבר התעשייה האווירית.
למעשה הסלובנים החלו לרכוש נשק ישראלי עוד לפני שהפכו חברים בנאט"ו. בשנות ה-90 השביחה אלביט ביחד עם חברה מקומית את טנקי הטי-55 הסובייטים העתיקים שלה. הטנק הוותיק קיבל תותח 105 מ"מ חדש של סולתם, מיגון מודרני ומחשב ירי של אלביט, שאפשר לו לראשונה לירות פגזים תוך כדי תנועה, יכולת שלא היתה לטנק המקורי.
חבילת ההשבחה של אלביט התבססה ביו השאר על הניסיון שנוצר בצה"ל בהשבחת הטנק הסובייטי, לאחר שמאות טנקים מצריים כאלה נפלו שלל בידי ישראל במלחמת יום הכיפורים, הושבחו ונכנסו לשירות בצה"ל תחת השם טיראן-5.
ב-2022 העבירה סלובניה את הטנקים לאוקראינה, כחלק מהמאמץ של נאט"ו לחזק אותה מול הפלישה הרוסית. זאת למרות שבאותה עת הקפידה ישראל שלא לספק נשק התקפי מתוצרתה לאוקראינים, כדי שלא לפגוע ביחסיה עם מוסקבה. משרד הביטחוו סירב אז להגיב לשאלה אם הסלובנים הפרו בכך את הסכמי "המשתמש הסופי" המקובלים בעסקאות נשק, לפיהן נדרש אישור ישראלי לייצוא המערכות ללקוחות אחרים.