רגע האמת הגיע. לא עוד הפגנות נהדרות שלא מזיזות לאף אחד, לא עוד ציוצים וקריאות וקשקושים ומשחקים. הגיע הזמן להפסיק להתבונן מהיציע, ולרדת למגרש - למשחק האמיתי, היחיד שיכול לשנות את התמונה ואולי לחלץ אותנו מהטירוף של ממשלת נתניהו.
הטקסט הזה מיועד לכולנו, אבל במיוחד לאלה שמחזיקים את צינור החמצן של הממשלה הזו: ראשי המשק ובעלי התאגידים, מנהלי הבנקים וחברות הביטוח, חברות הדלק, הקבלנים, היבואנים, רשתות הקמעונאות, חברות הלוגיסטיקה והתחבורה. אתם מחזיקים ביד את המתג שמדליק ומכבה את ישראל. דיברנו על אחריות; עכשיו היא כאן. הממשלה מובילה מהלך של כיבוש מלא בעזה, מסכנת את חיילי צה"ל ואת החטופים, מפרקת את האמון הציבורי ומדרדרת את הכלכלה לבידוד. המערכת הפוליטית אטומה, האופוזיציה משותקת ועייפה.
נשאר לנו נשק אזרחי אחד: להשבית את המשק, ולהצטרף למשפחות החטופים.
לא, לא עוד "מחאה עסקית" מנומסת ולא מכתב חתום היטב או עצומות חסרות משמעות. שביתה כללית יזומה בידי המגזר העסקי. שבוע אחד שבו נתב"ג עוצר, הנמלים עומדים מלכת, מרכזי השילוח סוגרים שערים, חברות הדלק מפסיקות לשנע, אוטובוסים לא יוצאים, קניונים מורידים תריס. פעולה מתואמת, נקייה מאלימות ומלווה בתשתית סיוע. מטרתה אחת: להבהיר לממשלה שהציבור לא מוכן להעניק מנדט למהלך הרסני שיחזיר אותנו שנים לאחור ויקבור את סיכוי החטופים לחזור חיים.
אל תספרו לעצמכם שזה "לא התפקיד שלכם", או שזה "לא הזמן". כאשר הממשלה הפכה במקרה הטוב לחותמת גומי, או לסמרטוטים המתנופפים ברוח של בן גביר, והקבינט נגרר אחרי שיקולים פוליטיים, מי שנשאר לו שיקול דעת ומדד סיכון הוא דווקא אתם. אתם רואים את החוזים שנבלמים, את ההשקעות שמחכות, את השותפים שמתרחקים. אתם יודעים שהמשק לא יעמוד בעוד שגיאה אסטרטגית שנולדה מהישרדות פוליטית. אם כך, האחריות עוברת אליכם.
כדי שלא יאמרו שזו שביתה נגד הציבור, עשו זאת נכון: הודיעו מראש, התחייבו לשכר מלא לעובדים ביום ההשבתה, הקימו קרן גישור לעסקים קטנים ולשכירים יומיים, השאירו מסדרונות חיוניים פתוחים לרפואה ולביטחון. זהו מרי אזרחי ממלכתי, לא מלחמת שבטים. אל תצפו להסתדרות שתעשה זאת בשבילכם; היא כבולה לאינטרסים, שפוטה של נתניהו שהצליח באמנות להשתלט עליה כפי שהשתלט על מוקדי כוח אחרים - כמו שפועלים רודנים מיומנים.
אתם חופשיים מפוליטיקה, ולכן מחויבים לתבונה ציבורית.
זו גם המשימה שלנו: שבוע מרצון של "יום כיפור כלכלי" - צמצום צריכה לא חיונית, דחיית רכישות, הפחתת נסיעות שאינן הכרחיות. לא כדי "לפגוע בכלכלה" אלא להפך, כדי להציל אותה ולכוון את האות הישיר למי שמבין שפה אחת: עצירת הכסף. זה אות אזהרה, לא התאבדות; פעולה זמנית שמטרתה למנוע נזק קבוע.
יש שיטענו שהשבתה פוגעת במורל. האמת הפוכה: אין מוסרי יותר מעצירה שנועדה להציל חיים, להשיב את החטופים, ולהחזיר למדינה כיוון. ממשלה שמפעילה על אזרחיה טרור של ייאוש, ספינים והסחות דעת, מבינה רק גבול. גבול שמציבים אזרחים בוגרים, גם במחיר יום עבודה.
כדי שלא תתמשך שעה אחת מעבר לנדרש, קבעו תנאי יציאה ברורים: התחייבות ממשלתית להסכם שיבהיר את לוח הזמנים להשבת החטופים; נסיגה מן הכוונה לכיבוש מלא והצגת מתווה אזורי לשיקום אזרחי ופירוז; התחלת הליך להקמת ועדת חקירה ממלכתית; וקביעת מסגרת זמן לבחירות. אינכם מבקשים להחליף ממשלה - אתם דורשים ממשל תקין. זו לט פוליטיקה; זה ניהול סיכונים של מדינה.
אל תחששו ואל תעמידו פנים. כבר כמעט שנתיים שהשתיקה הפכה להרגל, כמו הצפרדע שמתרגלת למים שמתחממים. כמעט שנתיים שהמדינה מדממת - ואתם מרוויחים: מהאזרחים שנשארים בארץ ויוצאים לחופשות כחול לבן, מעליה בהיקפי הקניות בישראל כי אין ברירה, מהעלייה במחירים - מטיסות ועד מזון ואופנה - שהיא לגמרי עליכם, ומנפחת את הכיס שלכם.
כמעט שנתיים שיחקתם את המשחק, הרווחתם בגדול. עכשיו הזמן להחזיר לחברה הישראלית, ולהראות ערבות הדדית. לצייר קו אדום, ולהודיע לממשלה שלא עוד. ברגעים כאלה אתם נמדדים, כשצריך לקום ולנער את אבק הישיבה על הגדר. מי יהיו הראשונים לקום?