פרסום ראשון: היועמ"שית, גלי בהרב מיארה, עולה להתקפה נגד הדחתה של הממונה על התחרות, עו"ד מיכל כהן, ופותחת עוד חזית מול הממשלה. הפעם נגד שר הכלכלה, ניר ברקת, שמבקש להדיח את כהן כבר זמן רב.
בתחילת השבוע פרסמנו לראשונה בוואלה, על כוונתה של היועמ"שית להגיש בקשה לדיון מורחב בבג"ץ, על כינוס ועדת המינויים בנציבות שירות המדינה, שאמורה לדון בהדחת הממונה. זאת בעקבות פסיקת בג"צ בעתירה של ארגון לביא נגד נציב שירות המדינה, והיועמ"שית, בדרישה שהוועדה תכונס בהקדם, ואכן נקבע דיון ל-14.9.
אתמול פנתה בהרב מיארה לבג"ץ וביקשה להוציא צו על תנאי שימנע את כינוס הוועדה עד למועד הדיון בהרכב המורחב.
מהבקשה שהגישה המדינה, עולה שהיא מבקשת לבטל את פסק הדין שניתן ביולי האחרון, שבו קבע רוב ההרכב, השופטים יוסף אלרון ודוד שטיין, כי נציב שירות המדינה חייב לכנס את ועדת המינויים לדון בבקשת השר להפסקת כהונתה של כהן.
לטענת המדינה, מדובר בפסק דין תקדימי ומסוכן, משום שזו הפעם הראשונה שבית המשפט מאפשר לפתוח בהליכי הדחה של נושא משרה בכיר באמצע קדנציה קבועה, מבלי לדרוש הצגת תשתית ראייתית ראשונית לקיומה של עילה.
המדינה טוענת, שהקביעה הזאת שוחקת את עצמאותם של בעלי תפקידים בכירים בעלי סמכויות אכיפה ורגולציה, ויוצרת אפקט מצנן, מצב שבו עצם האיום בהדחה, גם ללא בסיס עובדתי, שעלול להביא בעלי תפקידים ליישר קו עם רצון הדרג הפוליטי.
החלטת הרוב הופכת את כינוס ועדת המינויים להליך כמעט אוטומטי, ללא בחינה מוקדמת של עילת ההדחה, ובכך מרוקנת מתוכן את סמכות הנציב ואת ההגנות לשמירת אי תלותם של נושאי משרה בכירים.
עוד נטען, שפסק הדין פירש באופן מרחיב מדי את עילת משבר האמון החריף, והפך אותה כמעט לעילה שניתן להפעיל בכל חילוקי דעות עם השר, בעוד היא אמורה להיות חריגה ומותנית בכך שיתקיימו במצטבר גם חילוקי דעות מהותיים ומתמשכים, וגם פגיעה ניכרת וברורה בתפקוד היחידה. במקרה של כהן, קובעת בהרב מיארה, התנאים הללו כלל לא התקיימו, וכי חלק מטענות השר נגעו בכלל לתקופה שלפני כהונתה או לנושאים שאינם בסמכותה.
עוד מציינת היועצת כי הפרשנות שניתנה בפסק הדין הנוכחי סותרת פסיקות קודמות של בג"ץ, למשל בפרשת הפסקת כהונתו של ראש השב"כ, ולכן עומדת בדרישות לקיום דיון נוסף בהרכב מורחב. אם פסק הדין לא יעוכב, הדבר עלול לגרום לפגיעה חמורה בעצמאות השירות הציבורי, במקצועיותו ובאמון הציבור בו.
בארגון לביא, שהגיש את העתירה לכינוס ועדת המינויים, מביעים זעזוע מהמהלך. "יש כאן אירוע שהוא כולו פרדוקס חסר תקדים ביחסי ממשלה יועמ"ש", אומרים שם. "מעולם לא קרה, שהיועצת מגישה בקשה לדיון נוסף נגד עמדת הממשלה. עצם הניסיון שלה לסכל את התנהלות השר, אפשרי רק במקרה של אי חוקיות גלויה וחד משמעית, וחוות הדעת שלה מחייבת רק כל עוד לא ניתן פסק דין.
"היום יש פסק דין מפורש ומהדהד של בית המשפט העליון שקובע שהתנהלות השר היא חוקית לחלוטין, ושדווקא העמדה של הנציב, שהיועצת מגבה, היא בלתי חוקית. ממילא, ליועצת אין שום סמכות ולגיטימציה להמשיך ללכת נגד עמדת השר עכשיו. הדברים אפילו יותר חומרים, בהתחשב בכך שהשר הוא צד להליך.
"על פי מושכלות היסוד הידועות, היועצת חייבת לייצג את מדיניות השר, אלא אם יש אי חוקיות גלויה וברורה. מרגע שניתן פסק הדין, אפילו אם הוא מעורר קשיים, לא יעלה על הדעת שהיועצת תסרב לייצג את השר ועוד תפתח בהליך חדש באופן חסר תקדים נגד עמדתו המפורשת.
"לא ברור מדוע ביקשה היועצת דיון נוסף, שהרי תפקידה לשקף את רצון הממשלה. אין לה אינטרס או עמדה, ודאי שלא כאלו שמתחרים בעמדת הממשלה. אם הממשלה מרוצה מפסק הדין, מכוח איזו סמכות או תפיסת עולם מוגשת בקשה לדיון נוסף? הדרך היחידה להבין את הבקשה הזו היא שהיועצת סבורה שפסק הדין הוא בלתי חוקי בעליל, טענה חמורה שהבקשה אפילו לא מבססת.
"עצם הגשת הבקשה הזו מלמדת על תפיסה חדשה לחלוטין של מוסד היועמ"ש, כרשות רביעית שאינה חלק מהממשלה, שיש לה אינטרס ותפיסה עצמאית, ושהיא צד עצמאי לחלוטין להליכים בבג"ץ, ובאותה נשימה עדיין מחזיקה שליטה מוחלטת ומונופול על ייצוג הממשלה. מכל הסיבות האלה, עצם ההיענות לבקשה לדיון נוסף תיצור הלכה חדשה ומאוד בעייתית, שסותרת את כל הפסיקה בנוגע למעמד היועמ"ש, ואת זאת אין לאפשר".
גם מזכיר הממשלה, יוסי פוקס, התבטא נגד עמדת היועמ"שית. "שנים שהייעוץ המשפטי מטיף לממשלה עם הפסיקה השנויה במחלוקת ערכית ופרשנית שלפיה עמדתה המשפטית של היועצת מחייבת את הרשות המבצעת כל עוד לא פסק בית המשפט אחרת. אבל כאשר בג"ץ פוסק אחרת ומצדד בעמדת הממשלה, או במקרה זה בעמדת שר הכלכלה ניר ברקת, הרי שעמדת השר שעוגנה בפסק הדין היא זו שמחייבת. גם את היועצת", כתב בפייסבוק.
לדבריו, "מ"מ נציב שירות המדינה החל מיד לפעול בהתאם לפסק הדין. ואז הגיעה היועצת.. והחליטה על דעת עצמה כמעין רשות רביעית במדינה להגיש בקשה לדיון נוסף בהרכב מורחב ועוד עשתה זאת גם בשם המבקשים 1-2 'נציב שירות המדינה וועדת המינויים בנציבות שירות המדינה' כאשר לא הייתה למ"מ נציב שירות המדינה נגיעה כלשהי להחלטתה להגיש את הבקשה. באיזו סמכות? באיזו רשות? והרי בג"ץ פסק אחרת ואימץ את עמדת השר? כיצד כופה היועצת את עמדתה האישית על הרשות המבצעת במקום שבו בית המשפט פסק במפורש אחרת?".