בשעה שיוסי אבו מנכ"ל ניו מד פיזז לפני שלושה שבועות הבה נגילה על רחבת הריקודים ביום חתונתו במגדל דוד בירושלים, הייתה לו סיבה נוספת לענטז. הוא היה בין שותפי הסוד הבודדים על עסקה חסרת תקדים במשק האנרגיה.
ניו-מד וענקית האנרגיה שברון השותפה הבכירה בקידוח לוויתן מכרו 130 BCM (130 ביליון מ"ק) לבלו אושיין אנרג'י (BOE המצרית) ב־35 מיליארד דולר (20 BCM מתוכם במהלך 2026).
הגז הנמכר בעסקה גבוה פי עשרה מהיקף התצרוכת השנתית של הגז בישראל. לעסקה היבטים כלכליים חשובים כי היא תעודד את המשך חיפושי הגז בישראל. מעבר לכך היא תגדיל את תקבולי המיסים בזכות היטל ששינסקי ותפנק את קרן העושר בעוד מיליארדי שקלים.
בנוסף היא טומנת בחובה פירות גיאופוליטיים. בימים שבהם מעמדה המדיני של ישראל שחור כארובת פחם והפכנו תלויים בחסדיה של מדינה עוינת כמו קטאר, מצרים הענקית הופכת בעל כורחה לשותפה מדינית של ישראל בזכות הגז.
שיקולים מדיניים אלה תופסים גם לגבי ירדן הקונה גז מישראל. שלא במקרה בחתונתו של אבו נצפו גם אורחים ממדיניות אגן הים התיכון. הבולט שבהם הוא ד"ר עלא ערפה יו"ר חברת האנרגיה המצרית וחברו הקרוב של אבו.
אבל היו גם זרים נוספים: ממרוקו שם מתכוונת ניו מד לקדוח, מאזרבייג'ן השותפה החדשה בתמר פטרוליום ומבולגריה שגם שם מתכוונת ניו מד לקדוח. אורח שהשתתף בחתונה יכול היה לעצום רגע את העיניים ולחשוב לרגע שהוא נקלע לאחת ממדינות המפרץ.
הרוח החיה שמאחורי הקלעים בכל דייסת הגז הוא יוסי אבו. אבו אינו לבד במגרש וגם יזמים ישראלים נוספים כמו ד"ר גדעון תדמור פועלים בחו"ל. ישראל הפכה ליצואנית לא רק של דבר תורה אלא לארץ זבת חלב וגז.
מכירת הגז למצרים היא חלק מהשקעה בקידוח לוויתן הנאמדת ב-2.5 מיליארד דולר הכוללת בין השאר הנחת צינור הולכה נוספת משדות הגז לאסדת ההפקה. כפי שציינתי העסקה היא בשורת ענק למשק ולמדינת ישראל בכלל.
הקרדיט מיועד לשלושה אישים: שר האנרגיה לשעבר יובל שטייניץ שדחף בכל הכוח ליישום מתווה הגז למרות ההתקפות בתקשורת כנגדו. שטייניץ היה צריך עצבי ברזל להתגבר על גז העצבים שרוסס כנגדו במהלך קמפיין השמאל תחת הכותרת "מצדי שהגז יישאר באדמה".
שר האנרגיה הנוכחי אלי כהן שנתן את האור הירוק לעסקת הייצוא בזכות המלצות שגובשו על ידי "ועדת דיין" במשרד האנרגיה. כהן שהגיע מהמגזר העסקי התעלם מלחצים שהופעלו בתקשורת ואוצר שדרשו לצמצם את הייצוא ואת חלקה של שברון בפרויקטים.
הגידול בייצוא הגז יעודד את חברות ההפקה להמשיך ולחפש גז בישראל שהפכה למצורעת בגלל המלחמות הבלתי פוסקות של נתניהו.
השלישי שראוי לקרדיט הוא יוסי אבו שבשנים האחרונות הצליח ליצור קרבה אישית עם ראשי משק האנרגיה המצריים. לו היה לו זמן פנוי, הייתי ממליץ להחליף יוסי ביוסי: למנותו את יוסי אבו במקום יוסי שלי כשגריר ישראל באמירויות.
לטגן ביצה בשמש
עסקת הגז הינה דוגמה למשרד יחיד בממשלת בובות הגרב מתפקד ביעילות והוא משרד האנרגיה. נזכיר כי שלשום נשבר שיא החום, ובבקעה ניתן היה לטגן ביצה מקושקשת בחום השמש בלבד. למרות צריכת שיא בחשמל של למעלה מ-16 אלף קוט"ש המזגנים פעלו כרגיל.
אבל רגע לפני שמתפתים להתבשם מריחה המשכר של ההצלחה, חייבים להסתכל עליה בראייה רוחבית הנוגעת לאתגרי משק האנרגיה עד סוף העשור. בימים אלה מתנהלים דיונים על חידוש הסכם אספקת הגז לחברת החשמל על ידי מפעילי קידוח תמר.
למרות שכלכלית המחיר למ"ק גז אמור להתייקר מעבר ל-4.5 דולר כפי שנקוב בחוזה המקורי, בעלי הקידוח חייבים להיות קשובים לרחשי לב הציבור ולמנוע העלאת המחיר. אחרת מה שווה עסקה של 35 מיליארד דולר עם מצרים אם מחיר הגז ובעקבותיו מחיר החשמל יעלו.
הסוגיה השנייה נוגעת ללקחים ממלחמה עם איראן. הטיל שספגו בתי הזיקוק בחיפה אמור להוות קריאת השכמה לאלה ובראשם עירית חיפה והיועץ פרופ' אבי שמחון שעדיין מפנטזים על סגירת בתי הזיקוק. התלות בבז"ן ביכולת הייצור של גז ותזקיקי נפט בשוק המקומי היא עצומה.
חברות דלק כמו סונול וטן הסמוכות על הפקת נפט מבית הזיקוק באשדוד מדווחות בימים האחרונים על מחסור בתזקיקי נפט בגלל הבעיות בבית הזיקוק. היכולת לבצע עסקאות השאלה של חשבון מלאי החירום תקוע בגלל מחלוקת עם האוצר.
בתי הזיקוק משקיעים בימים אלה מאות מיליוני שקלים בשיקום מתקני הזיקוק. החלטה על סגירתם עד 2029 היא מטופשת שלא לומר חסרת אחריות. הטענות על זיהום אוויר כתוצאה מפגיעה ישירה במתקנים הופרכו ובעירית חיפה חייבים לגייס בדחיפות טיעון פופוליסטי אחר.
את הפופוליסטים שהתנגדו לפני כעשור להפעלת מתווה הגז החליפו פופוליסטים חדשים הדורשים את סגירת בתי הזיקוק ועדיין לא יפריע להם להתלונן מחר על מחסור בבנזין. בתי הזיקוק הם עוגן בביטחון האנרגטי. יש המשיך להפעילם בכל הכוח ויפה מלחמה אחת קודם.