יש כאלה שכותבים חלווה עם ו', אחרים שמעדיפים דווקא את ה"חלבה" עם האות ב', אבל אין בית בישראל שלא מכיר את החלבה של "בארכה". יש את החלבה המסולסלת, העשויה חוטים דקיקים שמתפצפצים בפה, החלבה הקלאסית בטעם וניל, עם פיסטוק, ללא סוכר, בפרוסות, בגוש או בחטיפים. טעם ישראלי אסלי. אלא שמעטים יודעים שהחלבה הזאת מיוצרת ברשות הפלסטינית, בדיר שרף ליד שכם. למה? כי מתברר שהחברה מצניעה מאוד, שלא לומר מטשטשת לכאורה, את מקום הייצור של החלבה שלה, מחשש שהדבר לא יתקבל יפה על ידי חלק מהצרכנים.
בתביעה ייצוגית שהוגשה בתחילת השבוע בבית המשפט השלום בנצרת, נטען שלקוח שרכש חטיף חלבה בסופרמרקט גילה להפתעתו שהוא יוצר בדיר שרף. בבירור קצר שערך, התברר לו שמדובר בכפר המצוי ליד שכם, ולכן המוצר אינו נמצא תחת פיקוח ישיר של משרד הבריאות בישראל. לפי התובע, אילו היה מודע למקום הייצור האמיתי ולעובדה שאינו נתון לפיקוח מקומי, לא היה רוכש את המוצר אלא מעדיף לקנות מוצר אחר.
"המוטיבציה של הנתבעת ברורה. היא מציינת על גבי המוצר את ארץ הייצור כ'דיר שרף' מבלי לפרט היכן מצוי מקום זה, כיוון שמרבית הצרכנים אינם מכירים את שמו", נכתב בתביעה, "בחירה זו אינה תמימה. המשיבה נמנעת מלציין כי מדובר בכפר פלסטיני שבתחומי הרשות הפלסטינית, ובכך יוצרת מצג שגוי ומטעה, כאילו מדובר במקום בתחומי מדינת ישראל. מצג זה נועד לגרום לצרכנים, במיוחד אלה שמקפידים לרכוש מוצרים מתוצרת ישראלית בלבד, להאמין שמדובר במוצר ישראלי ובכוח הטעיה זו להגדיל את היקף המכירות".
לטענת התובע הייצוגי, חברת "רושדי תעשיות מזון", יצרנית טחינה וחלבה "בארכה", עברה על חוק הגנת הצרכן והתרשלה, ולכן הוא דורש פיצוי בסך 900 אלף שקלים, כשהנזק המלא יתברר במהלך התובענה.
מוצרי הטחינה והחלבה של "אחוה" מובילים את השוק עם נתח שוק כמותי של כ-40%, ואילו "בארכה" מחזיקה בכ-22%, כשאחריה ממוקמת טחינה "אל ארז". גורמים בענף אומרים לוואלה, כי בשל הקושי להעסיק עובדים ועלות השכר הגבוהה בישראל, חברות נאלצות למצוא פתרונות חלופיים.
"חלבה מיוצרת בייצור ידני, כמו פעם", אומר אחד מהם. "צריך ללוש אותה ביד, כי את מידת הלישה הנכונה ניתן לחוש רק ככה, כשיש מייסטר שמחליט מתי לעצור. היתרון ברשות הפלסטינית הוא כוח אדם זול וזמין. במקרה של בארכה, כשהבעלים מוסלמי שמכיר את התרבות והשפה המקומית, טבעי שירצה להעביר את המפעל מאלון תבור לשכם".
לדבריו, "הבעיה היא שאין פיקוח של משרד הבריאות, אין רגולציה, וחמור מכך שבהתחלה נכתב שהייצור מתבצע באזור תעשייה ד.ש, ורק עכשיו הם מציינים את השם המלא דיר שרף, שנמצא סמוך לשכם באזור B. יש צרכנים שלא רוצים לקנות תוצרת פלסטינית, מתוך חוסר רצון לפרנס אותם. חוץ מזה, חלבה וטחינה נחשבים למזון רגיש, עם פוטנציאל לזיהומים ולהתפתחות של חיידקי סלמונלה".
יכול להיות שהחלבה תהיה נגועה בסלמונלה ואף אחד בישראל לא ידע?
"לכאורה כן", אומר הגורם. "אני בספק אם משרד הבריאות שולח לשם פקחים כדי לבדוק מה קורה במפעל, אלא נלקחות דגימות מדי פעם, שזה ממש לא אותו הדבר כמו פיקוח הדוק ויומיומי. לכן ראוי שתהיה שקיפות מלאה מול הצרכנים בישראל".
מ"רושדי תעשיות מזון", יצרנית "חלבה בארכה", נמסר: "הטענות העולות מן השאלות שהופנו אלינו מצויות כיום בהליך משפטי, במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית מופרכת, נעדרת בסיס וחסרת תום לב, שהוגשה לפני שבועות ספורים כדי לקבל מן החברה כספים שלא כדין. לחברה יש את כל האישורים הרגולטוריים הנדרשים והיא פועלת בהתאם לחוק. החברה דוחה את הטענות שנטענו בבקשת האישור בכל תוקף. התביעה שהוגשה היא תביעה טורדנית וקנטרנית, חסרת כל בסיס עובדתי או משפטי, כפי שיתברר בקרוב בבית המשפט".
ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "במדינת ישראל קיימים מספר מסלולי ייבוא מזון, שמשתנים בהתאם לסוג המוצר ומהאזור ממנו הוא מיובא. שירות המזון במשרד הבריאות מבצע דגימות שגרתיות בדרכי השיווק גם על מוצרי מזון מיובאים, במטרה לשמור על בריאות הציבור. ככלל, ניתן לייבא למדינת ישראל מזון רגיל (שאינו רגיש) מהרשות הפלסטינית במסלול הייבוא הרלוונטי לכך. מוצרי חלבה, לרבות המוצר האמור, נחשבים כמוצר רגיל. מאחר שהמוצר מיוצר ברשות הפלסטינית ניתן לייבא אותו למדינת ישראל בכפוף לרישום הגורם המשווק בשירות המזון במשרד הבריאות וכן למתן הצהרה על סוגי המזונות שהוא עתיד לייבא".