פעם נוספת, הוועדה המוניטרית של בנק ישראל החליטה שלא להוריד את הריבית. אנשי בנק ישראל סיפקו הסברים רבים מדוע הגיעו להחלטה הזו, בפעם ה-13 ברציפות, הסברים שבהחלט נשמעים הגיוניים, אבל כרגיל, כמו בפעמים הקודמות, מי שמשלם את המחיר הגבוה הם משקי הבית - ומנגד, המרוויחים הם כמובן הבנקים.
לווי המשכנתאות מרגישים היטב את ההחזרים החודשיים שזינקו בשנים האחרונות. העלייה שהחלה באזור 2022, הביאה לכך שההחזר הממוצע למשכנתא עלה מ-4360 שקלים ל-5966 שקלים בכל חודש.
אחת הטענות של נגיד בנק ישראל שלא להוריד את הריבית היתה שאין עליה בריבית הפיגורים, קרי, הלווים מצליחים להחזיר את הכסף מדי חודש. הטענה הזו לא כל כך מתיישבת עם המציאות ב"שטח" של לווי המשכנתאות.
מדד פעמונים שפורסם באפריל האחרון הציג נתון לפיו רבע מהישראלים חיים עם מינוס בבנק, כמעט 40% מהישראלים לקחו הלוואות או הגדילו קיימות, ורבים מהם מתקשים לסגור את החודש. אז איך משפחה ממוצעת בישראל מצליחה לשמור את הראש מעל המים ולא להיקלע לפיגורים במשכנתאות?
התשובה טמונה בשיטה שבה בנק ישראל מתייחס לאותם פיגורים. למעשה ישנם שני סוגים של פיגורים בהחזרי משכנתא: פיגורים קצרי טווח (עד 90 יום) ופיגורים ארוכי טווח (מעל 90 יום).
בנק ישראל מפרסם את שניהם, אבל כאשר מדברים על פיגורים, מתייחסים לאותה שיטה שמתייחסת לפיגורים שחורגים רק מעל 90 יום, מתוך הנחה שאם הפיגור לא מעמיק הלקוח חזר להיות כשיר לתשלום.
בשנה אחרונה, כמות הפיגורים קצרי הטווח (עד 90 יום) קפצה בצורה חדה מאד ביחס לשנים קודמות. מדובר בעלייה של 40% ביחס לשנה שעברה ו45% ביחס ל-2023. הנזק המצטבר, אותו כדור שלג מתגלגל של משפחה שהתקשתה בתשלומי המשכנתא לאורך שנתיים של מלחמה שהכניסה משפחות רבות לסחרור כלכלי, ממשיך להעמיק, וככל שהזמן עובר, כשהריביות נשארות גבוהות, הסיכוי של אותן משפחות להיכנס לפיגורים עמוקים יותר - גבוה יותר.
ולכן, ניתן לראות גם בפיגורים ארוכי טווח (מעל 90 יום) עלייה הדרגתית לאורך השנים האחרונות, והתמונה לצערי מדאיגה מאוד.
בחודש מאי האחרון, 1.2% מנוטלי המשכנתאות היו בפיגור כלשהו, מעל או מתחת ל-90 יום. ועדיין, מרבית הישראלים שנמצאים בפיגור מצליחים איכשהו לשמור את הראש מעל המים ולא להגיע לעומק פיגור של מעל 90 יום, כיוון שהם יודעים מה תהיה המשמעות הכלכלית של הטעות הזו שנים קדימה.
אז איך בכל זאת משפחות מצליחות שלא להעמיק את ריבית הפיגורים מעבר ל-90 יום?
התשובה יכולה להימצא בהיקף הקפאת המשכנתא שעלה דרמטית בשנים האחרונות. הבנקים מאפשרים "פתרון קסם" והרבה ישראלים שלא מצליחים לעמוד בהחזר החודשי פשוט "מקפיאים" את המשכנתא למספר חודשים, זאת מבלי לקחת בחשבון את ההשלכות שיבואו מיד אחר כך. הן לא לוקחות בחשבון שההחזר החודשי שלהן יגדל והקושי לעמוד בו יהיה גדול עוד יותר.
במילים אחרות, הישראלים שנמצאים בפיגור דוחים את הבעיה, כי אין להם באמת פתרון ארוך טווח ואיכותי. לכן הם דוחים ומקווים לנס, מתפללים שבנק ישראל יוריד את הריבית ויסיר את אבן הריחיים שעל הצוואר שלהם.
פתרון נוסף שאליו פונים הישראלים יותר ויותר בשנים האחרונות הוא מהלך של איחוד הלוואות. בלית ברירה הם צורכים הלוואות כבדות, ואז כשזה נעשה כבד מידיהם מאחדים אותן לתוך המשכנתא שלהם.
המגמה הזאת הפציעה לעולמנו בזמן הקורונה, והיא רק התגברה בזמן עליית האינפלציה במקביל לעליית הריבית ב-2022 והתגברה עוד יותר מאז השביעי לאוקטובר והיא לא עוצרת. היקף יתרת המשכנתאות "לכל מטרה" רק עולה ועולה בכל חודש באופן משמעותי.
ובכל זאת, הבנקים מדווחים שהם מוכרים פחות ופחות משכנתאות, ועדיין הרווחים שלהם רק הולכים וגדלים מדי רבעון. איך זה מסתדר?
אז אמנם הם מוכרים פחות משכנתאות, אבל ההכנסות המנופחות מגיעות מהריביות הגבוהות, והבנקים שמחים לדווח בכל שנה על שבירת עוד שיא של רווחי עתק. הם, בניגוד לישראלי הממוצע, עובדים בשנים האחרונות פחות ופחות ודווקא מרוויחים יותר. בשנת 2024 כל הבנקים בישראל יחד הרוויחו כ-30 מיליארד שקלים.
מובן שיש שיקולים חשובים לאי-הורדת הריבית, בראשם כניסת האינפלציה לתוך טווח היעד של 3-1% באופן יציב. עם זאת, יש לציין כי בניכוי הקפיצה החד פעמית של עליית המע"מ בתחילת בינואר 2025, אנחנו עומדים בתוך טווח היעד של המדד, כבר מספר חודשים. החודש למשל אנחנו עומדים סביב 2.6-2.5 ללא תחשיב עליית המע"מ בתחילת השנה.
הפתרונות הזמניים לדחיית החזרים כמו הקפאת המשכנתאות ונטילת הלוואות אחרות על מנת לשלם את המשכנתא צריכים להיפסק. מצופה מבנק ישראל לחשוב על פתרונות רחבים יותר כעת, ולהפנים שהציבור בישראל אומנם יודע שהוא חייב להסתדר עם תשלום המשכנתא בדרכים לא דרכים אבל לא מוכן שינצלו אותו, והגיע הזמן גם להורדת הריבית, דבר מחייב מציאות. ועדיף מוקדם ממאוחר.
הכותב הוא מנכ"ל פוקוס מרכז ידע למשכנתאות, מייסד התאחדות יועצי המשכנתאות