בית הדין האזורי לעבודה בחיפה קיבל השבוע את תביעתה של נוגה חסון, עובדת הוראה שפרשה לגמלאות, והורה למדינה ולעיריית חיפה לכלול את תוספת גמול הניהול במשכורתה הקובעת לפנסיה, גם עבור תקופת עבודתה במשרד החינוך. מדובר בפסק דין עקרוני, שמדגיש את חובתה של המדינה להכיר בקידום מקצועי של עובדי הוראה, גם כאשר מסלול ההעסקה שלהם משתנה לאורך השנים.
הסיפור של חסון הוא סיפור של התקדמות מקצועית באותו מוסד חינוכי: חסון החלה את דרכה כמורה בבית הספר קריית חינוך תיכון עירוני מקיף קריית חיים, אז הועסקה על ידי משרד החינוך. בהמשך, עם קידומה לתפקיד סגנית מנהל בית הספר, עברה להיות מועסקת על ידי עיריית חיפה. לאורך השנים, חסון עבדה במקביל עבור שני הגופים - המדינה והעירייה - ובשני המסלולים צברה זכויות לפנסיה תקציבית.
השינוי לרעתה נוצר כאשר המדינה חישבה את גמלתה של חסון עבור תקופת עבודתה במשרד החינוך, מבלי לכלול את תוספת גמול הניהול ששולמה לה בתקופת עבודתה בעירייה. לטענת המדינה, מאחר שגמול הניהול לא שולם לה בעת שהייתה עובדת מדינה, אין לכלול אותו בחישוב הגמלה עבור אותן שנים. חסון טענה מנגד, באמצעות עו"ד שחר הופמן, ראש מחלקת דיני עבודה במשרד בן-ארי, פיש ושות', כי מדובר בתוספת קבועה, שהפכה לחלק בלתי נפרד משכרה, וכי יש להכיר גם בגמלה המשולמת על ידי המדינה.
בית הדין קיבל את עמדתה של חסון, וקבע כי יש לכלול את גמול הניהול במשכורת הקובעת לפנסיה עבור כל תקופת עבודתה - הן בעירייה והן במדינה. בית הדין אף חייב את המדינה לשלם לחסון שכר טרחת עו"ד בסך 20,000 ש"ח.
"הציפייה הסבירה של התובעת הייתה שבעת פרישתה לפנסיה גמול הניהול יקבל ביטוי במשכורת הקובעת לכל תקופת עבודתה בשירות המדינה ובשירות העירייה". השופטת מירי שי הוסיפה כי המדינה לא הציגה כל תחשיב שמצדיק את שלילת הזכות הזו.
"מדובר בתיק עקרוני, שמבהיר לעובדי הוראה ולגמלאים כי יש להם זכות להכרה מלאה בקידומם המקצועי, גם כאשר מסלול ההעסקה משתנה לאורך השנים", אומר עו"ד הופמן. "אני מקווה שהמדינה תלמד מהפסיקה ותחדל מהתעקשות על פרשנויות שמובילות לעוול כלפי גמלאים".