בית משפט השלום בירושלים דחה החודש תביעת דיבה שהגישה חברת ניהול נגד חברת נציגות ועד בית משותף, תוך קביעה כי מדובר בתביעת השתקה. בפסק הדין, השופטת טלי להב קבעה כי התביעה הוגשה על מנת להרתיע את חברי הנציגות מלהשמיע ביקורת על חברת הניהול, וחייבה את חברת הניהול בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 9,500 שקל.
חברת הניהול, שנבחרה ע"י החברה הקבלנית לתחזק, פרויקט המגורים "ארזה מוצא עילית" המונה 131 דירות במספר בניינים, הגישה תביעה כנגד חברת ועד בטענה כי פרסמה הודעה בקבוצת וואטסאפ של הדיירים שכללה "אמירות שמבזות את התובעת ופוגעות במוניטין שלה ובשמה הטוב".
לטענת חברת הניהול, חברת הוועד תיארה אותה כ"מתנשאת, פטרנליסטית, דורסנית, עושקת וכושלת" במטרה להכפיש אותה ולהביא להחלפתה בחברה אחרת. התובעת טענה שהדברים נאמרו בכוונת זדון כדי למנוע מדיירי הפרויקט להמשיך ולהתקשר עימה.
מנגד, טענה חברת ועד הבית המשותף, כי מדובר בתביעת השתקה שנועדה להרתיע חברי נציגות. הנתבעת טענה שההודעה פורסמה בתום לב ובמסגרת תפקידה כדוברת הנציגות, והיא שיקפה מחלוקת לגיטימית בין הדיירים בנוגע לשירותי החברה ולעלויות התחזוקה.
חברת הוועד ציינה כי דיירי המתחם שלחו הודעה לחברת הניהול על אי הארכת הסכם הניהול, שלושה ימים לפני הגשת התביעה, דבר המעיד על כך שמטרת התביעה הייתה להרתיע את הדיירים. בנוסף, נטען כי חברת הניהול בחרה שלא לתבוע את שני חברי הוועד האחרים שנפגשו עם נציג חברת הניהול. חברת הוועד טענה כי חופש הביטוי והאינטרס הציבורי עומדים לצידה.
בפסק הדין, בית המשפט אימץ את טענות חברת הוועד וקבע שהתביעה מקיימת את כל סממני תביעת השתקה. בית המשפט הדגיש כי נזקה של הטלת חבות אישית על חבר נציגות המתנדב לטובת הציבור, עולה על התועלת שבפיצוי על פגיעה אפשרית. השופטת ציינה כי פערי הכוחות בין חברה מסחרית בעלת משאבים, לבין אדם פרטי שמתנדב בוועד הם גדולים, וכי הגשת תביעה כזו יוצרת "אפקט מצנן". לכן, בית המשפט ציין כי עליו לספק הגנה מפני תביעות מסוג זה.
כאמור, התביעה נדחתה במלואה, והתובעת חויבה לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 9,500 שקל.
עורכת דין אורלי מנדלסון בעלת משרד עורכי דין שמתמחה בנדל"ן ושימשה כמנהלת תחום המקרקעין בעיריית חיפה מסבירה כי פסק הדין מהווה תמרור אזהרה חשוב לחברות ניהול: ביקורת מצד נציגות בית משותף איננה לשון הרע, אלא חלק בלתי נפרד מהשיח הציבורי הלגיטימי שמתקיים בין בעלי הדירות לבין נותן השירות.
בית המשפט קבע שמדובר ב"תביעת השתקה" - ניסיון של חברה מסחרית בעלת משאבים להרתיע מתנדבים מוועד הבית מהבעת ביקורת עניינית על תפקודה, תוך יצירת "אפקט מצנן". כמי שמייצגת הן בעלי דירות וועדי בתים והן יזמים, אני רואה שוב ושוב כיצד יחסי ועד-חברת ניהול מתוחים סביב שני נושאים עיקריים: איכות השירות והעלויות.
ועד הבית הוא אורגן סטטוטורי מכוח חוק המקרקעין, המייצג את כלל הדיירים וחייב לפעול בשקיפות ובהגנה על כספי הציבור. מנגד, לחברת הניהול אינטרס כלכלי ברור.
לכן אני מציעה מנסיוני הרב, לעגן מראש בהסכם ההתקשרות עם חברות ניהול, מנגנוני בקרה ברורים: קביעת רמת שירות מדידה, חובת דיווח שוטף לוועד, סנקציות כספיות במקרה של הפרה או כשל באחזקה, ואף אפשרות לסיום ההסכם בהליך מזורז אם אין שביעות רצון. כל אלה מייצרים שקט תעשייתי, מגנים על הדיירים ומצמצמים מחלוקות משפטיות.
המסר מפסק הדין חד: הדרך הנכונה היא חוזה מדויק, מנגנון פיקוח ובחירה דמוקרטית של הדיירים - לא הפחדה באמצעות תביעות.