"אני מתבייש. הבן שלי בן 22, עובד בסופר, מסדר ירקות על המדף ומרוויח יותר ממני. באיזו מדינה אנחנו חיים, איזה עולם הפוך זה. תאמין לי אני אהבל, הייתי צריך לרדת מהמונית כשעוד הייתה לי הזדמנות לעשות קריירה במשהו אחר, אבל היום אני כבר עייף ומבוגר מדי. תקשיבו לי, אל תוציאו רישיון למונית, תעשו משהו אחר עם החיים שלכם".
המילים של הרצל, נהג מונית בן 65 מהקריות, משקפים את הלך הרוח השולט כיום בקרב נהגי המוניות. ענף שידע עליות וירידות לאורך שנים, מתמודד בתקופה האחרונה עם פגיעה כפולה: ירידה במספר התיירים לצד שחיקה מתמשכת ברווחיות היומיומית.
תלונות על שולי רווח נמוכים ועל חוסר ביטחון תעסוקתי אינן חדשות, אבל כיום הן נשמעות בקול רם יותר מאי פעם. נהגים ותיקים מודים בפה מלא: מה שהיה פעם מקצוע שמבטיח הכנסה סבירה, הפך לעבודה קשה תמורת שכר שלא משתווה אפילו לשכר מינימום.
"33% נשאר לי בכיס, לפני מס הכנסה. נגיד, שהכנסתי אלף שקלים ביום, כך שנשאר לי 333 שקלים. אם תחלק אותם ב-12 שעות עבודה, תקבל מספר עצוב מאוד 27.5 שקלים לשעה", מסביר יהודה בר אור, יו"ר איגוד נהגי המוניות. גם אם המספר שבו נקב לא תואם תמיד את ממוצע שעות העבודה בפועל, החישוב פשוט: כדי לגרד את שכר המינימום, שעומד היום על 34.32 שקלים לשעה, הם צריכים לשבת על ההגה כמעט עשר שעות ביום, 9.7 שעות ליתר דיוק.
"הבן שלי בן 16, עובד בתור מלצר בבית קפה ומרוויח יותר כסף ממני", מוסיף גרשון, נהג מונית בן 54 מבאר שבע. "המדינה הפקירה אותנו. חשבתי ללכת ללמוד רתכות אבל ממה אתפרנס בזמן הלימודים? במדינות אחרות נותנים לך תמיכה סוציאלית. כאן אנחנו מקבלים 'שטרונגול'".
התסכול של נהגי המוניות נובע גם מכך שמשרד התחבורה כבר השלים את עבודתו והגיע להבנות עם האוצר: מהקילומטר ה-11 אמורה להתווסף תוספת של 1.75 שקלים לכל קילומטר בנסיעות בין עירוניות, עד תקרה של 16% במחיר הכולל. כך, נסיעה מאשדוד לנתב"ג תעלה 383-343 שקל במקום 296-244 כיום, ומרמת גן 191-155 שקל במקום 165-134. אלא שהמהלך נתקע במסדרונות האוצר.
התהייה אם המצב בענף המוניות אכן כה קשה, מקבלת תשובה חדה מבר אור: "לא נכנסים כמעט נהגים חדשים. עובדה שהיום עומדים במשרד הרישוי 2,000 מספרים ללא דורש. בעבר השוק בקיץ בער, היה חוסר והמחיר של השכרת מספר היה קופץ. והיום? עלות חודשית של השכרת 'כובע' עומדת על אלף שקלים, סכום שירד בשיעורים ניכרים בשנים האחרונות".
לדברי בר אור: "בזמני, לפני 20 שנה, 30 שנה, היו סטודנטים שעמדו בתור בשביל שאני אתן להם לעבוד במשמרת שנייה באוטו שלי, אתה מבין? למה שמישהו ירצה לעבוד? הוא יכול להרוויח את זה כשומר בקניון".
עוברים למשאית
ובעוד נהגי המוניות מתמודדים עם ירידה חדה בכדאיות הכלכלית של המקצוע, עולם ההובלה דווקא צמא לידיים עובדות ומציע תנאי שכר מפתים בהרבה.
"מי שרוצה להתפרנס יפה, מוזמן אלינו, לעשות הסבה לנהיגת משאית. יש לנו מחסור אדיר, ביקשנו לייבא 3,500 עובדים, וגם זה לא יספיק. אנחנו 'בברוך' לא רגיל. פתחו שני נמלים חדשים במדינת ישראל, השקיעו 18 מיליארד, אבל לנו אסור לעבוד יותר מ 12 שעות ברוטו", מציין גבי בן הרוש, יו"ר מועצת המובילים.
לדבריו, המשכורת בהחלט נאה: "12 אלף שקלים נטו בממוצע, בהתאם לסוג המשאית ולמטען המובל. במשאיות החלוקה, הנהגים משתכרים סדר גודל של תשע וחצי, עשר אלף נטו, וזה מטפס עד ל-17 אלף שקל נטו לכאלו שמובילים לדוגמה חלב, דלק וכו'". השכר הוא גם נגזרת של המחזור הכספי שמגלגלת המשאית", הוא מציין.
"אנחנו בהחלט מזהים מגמה גוברת של נהגי מוניות שעוברים לעבודה כנהגים שכירים על משאית", אומר חיים מולכו, מנכ"ל משותף בחברת עוקץ, המספקת פתרונות טכנולוגיים מתקדמים לניהול עובדים: תוכנת שכר, נוכחות ופנסיה. "נהגי מוניות שעברו להיות שכירים, מחזיקים תלוש שכר ביד ואומרים לעצמם: ברוך שפטרני מעולו של להיות עצמאי. עבור רבים מהם זו לא רק הקלה מהלחץ הכלכלי, אלא גם מעבר לסביבה יציבה יותר שמגובה בהטבות מפליגות קרן השתלמות, אש"ל יומי, הפרשות מוגדלות לפנסיה ועוד - הטבות שעשויות להגיע לאורך שנות העבודה למאות אלפי שקלים. מדובר בשינוי תודעתי, שבו הביטחון הכלכלי והשקט הנפשי מחליפים את חוסר הוודאות שאפיין את חיי היומיום כעצמאים".