אי העסקת עובד שלא מסכים לעבוד בשבתות ובחגים, איננה נחשבת לאפליה מחמת דת, כאשר היא נובעת מדרישות התפקיד - כך קבע לאחרונה בית הדין האזורי לעבודה בת"א, שדחה את תביעתו של מועמד לעבודה שטען כי לא התקבל לתפקיד כיוון שהוא שומר שבת, למרות שמבחינת הכישורים הוא נמצא מתאים.
התובע הגיש מועמדות למשרה בחברת "קולביז מילניום", שעוסקת במתן מענה אנושי 24/7 לארגונים שונים, לרבות למוקדי 106 של עיריות ומועצות מקומיות, למוקדים רפואיים ולקופות חולים וכן לעסקים גדולים וקטנים. החברה פרסמה מודעת דרושים לפיה היא מגייסת איש/אשת IT לתמיכה במערכות מידע ומחשוב. במודעה צויין, בין היתר, כי התפקיד מצריך "נכונות לשעות נוספות וזמינות למתן מענה גם מחוץ לשעות הפעילות".
נציגה מטעם החברה יצרה קשר עם התובע, ובמהלך השיחה הקצרה שאלה אותו אם הוא שומר שבת. התובע ענה שכן ונענה ע"י הנציגה שהתפקיד אינו רלוונטי לו, כיוון שנציגי החברה נדרשים לזמינות תמידית ומדי פעם נאלצים לעבוד בשבתות כדי לתת מענה לתקלות.
המועמד הגיש תביעה לבית הדין, ובה טען כי החברה הפלתה אותו מחמת דת בהליך הקבלה לעבודה, וזאת בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. לדבריו, מאחר שנציגת החברה התקשרה אליו לאחר קבלת קורות החיים שהגיש, הרי שהוא נמצא מתאים לדרישות המשרה וככל ששמירת השבת היא תנאי סף או מכשול לקבלה לעבודה - היה על החברה לפרסם זאת מראש במודעה.
החברה מצידה טענה כי המודל העסקי שלה מבוסס על מתן שירות 24/7 לארגונים ולחברות החייבים במענה גם מחוץ לשעות הפעילות, משחלקם עוסקים בהצלת חיים. לפיכך, חלק מעובדיה נדרשים לעבוד גם בימי המנוחה השבועית. לטענתה, בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה, היא מחזיקה בהיתר להעסקת עובדים במהלך ימי המנוחה השבועית, ולכן עניין הזמינות בשעות חריגות פורסם במפורש במודעה, והוא תנאי נדרש למילוי התפקיד.
מותב בראשות השופט דר' יוסף רחמים דחה את התביעה בפסק דין מנומק, שבו נקבע כי הזכות לשוויון הקבועה גם בחוקי היסוד וגם בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, היא בעלת מעמד חוקתי, אולם אינה זכות מוחלטת, ויש לאזן אותה מול זכויות אחרות. כאשר מהות התפקיד מחייבת עבודה בשבת והמועמד אינו עונה על דרישה זו - לא מדובר באפליה על רקע דת, אלא באבחנה עניינית. לדברי בית הדין, "הסיבה בגינה התובע לא התקדם לשלב הגיוס הבא בנתבעת לא הייתה על רקע דתו, אלא כי הוא לא עמד בתנאים ההכרחיים הנדרשים למשרה, אשר כוללים גם זמינות מחוץ לשעות הפעילות, לרבות בימי המנוחה השבועית".
בית הדין התייחס בנוסף לנוסח מודעת הדרושים ומה מחויב מעסיק לכלול בה בעת פרסומה, כדי לעמוד בחובותיו על פיק החוק. טענת התובע, כי חלה על החברה חובה לפרסם במודעה במפורש את דרישתה לזמינות גם בימי המנוחה השבועית נדחתה. בית הדין קבע כי מעסיקים מחויבים לפעול כלפי מועמד לעבודה בתום לב, אבל אין כל מקור נורמטיבי המחייב את החברה לציין במודעה את פירוט השעות החריגות, הכוללות גם עבודה בימי המנוחה השבועית. "אין לצפות ממעסיק למנות או לפרט במודעת דרושים מטעמו את מלוא תנאי העבודה, למעט אלו המחויבים מכוח חובות הגילוי ותום הלב".
בצד הפסיקה העקרונית, התייחס בית הדין להתנהלות התובע וקבע, כי הייתה נגועה בחוסר תום לב, המכתים את מעשיו מראשית הפרשה ועד לסופה. בית הדין ציין כי הגשת התביעה נעשתה בפרק זמן מואץ, ללא פניה מוקדמת לנתבעת לבירור הטענות, אך מעבר לכך העלה ספקות באשר לאמינות התובע.
"על אף שהתובע העיד על עצמו כאדם דתי, עלתה תחושה קשה במהלך חקירתו, שלא ניתן להתעלם ממנה, כי התובע בחר להגדיר עצמו כך רק על מנת להיכנס לקטגוריה של מועמד לעבודה שהופלה מחמת דתו. התובע העיד בחקירתו כי אינו שומר מצוות בסיסיות הקשורות ליום השבת (צופה בטלוויזיה, נוהג ברכב ועונה לשיחות טלפון), באופן אשר העלה סימני שאלה מוצדקים מצד הנתבעת בדבר כנותו אשר לשמירת יום השבת ולהיותו דתי". בית הדין חייב את התובע בתשלום הוצאות משפט בסך של 10,000 שקל.
עו"ד דפנה שמואלביץ, מייסדת משרד מוביל בתחום דיני העבודה, התייחסה לחשיבות פסק הדין: "בפסק הדין יש מספר חידושים חשובים. ראשית, בית הדין יצק תוכן לחוק שוויון הזדמנויות, לפיו אין רואים כאפליה הבחנה בין דורשי עבודה הנובעת מאופייה או מהותה של המשרה. ניתוח התפקיד והיישום החריג באופן ענייני, בהתאם לנסיבות המקרה, הביא למסקנה מוצדקת, לפיה סינון המועמד היה לגיטימי. שנית, בית הדין קבע את רמת הפירוט בה מחויב מעסיק בפרסום מודעת גיוס, ופסק כי די בפרסום עיקרי המשרה ודרישותיה. מועמד שעונה על אלו - יתקדם לשלב הבא, וכאשר ייקבע לו ראיון אישי יוכל לקבל מידע מפורט על תנאי העבודה. מעבר לאלו, בבדיקת הטענה של שמירת השבת לגופה, ובמסקנה כי התובע אינו שומר שבת, שלח בית הדין מסר מצנן לתובעים סדרתיים, שמנסים לנצל לרעה את הוראות החוק. יש לזכור כי פסק הדין אומנם נתון לערעור, אבל הקביעות העובדתיות וההתרשמות השלילית מהתובע הם סופיות".