משרד האוצר פרסם הבוקר (ראשון) את הדו"ח השנתי של הממונה על השכר, הסוקר את הוצאות השכר במערכת החינוך הממשלתית - מגני הילדים ועד חטיבות הביניים - לשנות הלימודים תשפ"ג ותשפ"ד. הדו"ח מתייחס לכ-150 אלף עובדי הוראה, המהווים כ-18% מהמגזר הציבורי, ומציג מגמות ותובנות הנוגעות למדיניות הנדרשת לשמירה על יציבות מערכת החינוך ופיתוחה.
מהדו"ח עולה כי מאז חתימת הסכם השכר בשנת 2022, שכרם של עובדי ההוראה עלה בצורה משמעותית. השכר הממוצע למשרה מלאה טיפס בכ-16% והשכר החציוני ב-18%. כיום עומד השכר הממוצע למשרה מלאה על 16,622 שקל, והשכר החציוני על 15,135 שקל. בהשוואה בינלאומית, היחס בין שכר המורים לשכר הממוצע במשק בישראל דומה לממוצע מדינות ה-OECD.
אחת ממטרות ההסכם הייתה לשפר את תנאי המורים המתחילים. ואכן, מאז 2020 עלה היחס בין שכר מורים בתחילת דרכם לבין שכר מורים ותיקים מ-41% ל-45% בשנת 2023. עם זאת, מדובר עדיין בפער ניכר לעומת ממוצע ה-OECD, שם היחס עומד על 61%. בנוסף, מורים חדשים משתלבים לרוב במשרות חלקיות בלבד - בשנה הראשונה שיעור המשרה הממוצע עומד על 65%, ובשנה השנייה על 77%, ורק לאחר שנים רבות מגיעים להיקף משרה מלאה.
במקביל, הדו"ח מצביע על ירידה ביחס תלמידים למורים, שעמד בתשפ"ד על 11 תלמידים לכל משרת הוראה. בעשור האחרון גדל מספר המשרות במערכת בכ-31% - כמעט כפול מקצב גידול מספר התלמידים (14.8%). שיעור עובדי ההוראה מכלל כוח העבודה במשק עלה מ-5.48% ל-6.46% בעשור האחרון, נתון שממקם את ישראל במקום השני בקרב מדינות ה-OECD.
במשרד האוצר מציינים כי נתונים אלו עומדים בסתירה לדיווחים על מחסור במורים, וכי הדבר מחייב פתרונות ייעודיים לאתגרי ההון האנושי לצד צעדים להתייעלות ולשיפור איכות כוח ההוראה.
עוד עולה מהנתונים כי תלמידי ישראל לומדים יותר שעות וימים לעומת רוב המדינות המפותחות - הן בבתי הספר היסודיים והן בחטיבות הביניים. עם זאת, פער ימי החופשה בין תלמידים להורים נותר גבוה, בין היתר משום שישראל היא המדינה היחידה ב-OECD שבה הלימודים מתקיימים שישה ימים בשבוע.
בנוסף, נרשמה עלייה משמעותית בהיקף שעות מילוי המקום - עלייה של כ-29% בין תשע"ט לתשפ"ד. במקביל, התגמול עבור שעות אלה זינק בכ-65% (לא כולל עלויות מעסיק). שעות מילוי המקום מבוצעות הן על ידי ממלאי מקום שאינם מורים פעילים, והן באמצעות העמסת שעות נוספות על צוותי ההוראה הקיימים.