ב-1993 הבינו בדנמרק שצריך להתחיל לעזור לילדים ללמוד איך לחיות טוב יותר בחברה ובקהילה. בשביל לעשות זאת התחילו בשיעורי אמפתיה, ובהם לומדים דברים כגון חמלה ומודעות חברתית.
מגיל 6 עד גיל 16 הדנים לומדים בתוכניות חינוך מיוחדות, שכוללת גם שיעורים כגון Klassens tid - כלומר ישיבת כיתה, שבה, דרך דיאלוג פתוח ושיח כנה, פותרים בעיות של הכיתה ושל בית הספר.
מלבד העובדה שמאז שנות התשעים של המאה הקודמת לדנמרק יש את בתי הספר הבטוחים בעולם, החברה והכלכלה הדנית נהנו מאוד משיעורי האמפתיה הללו - ומחקרים וסקרים מוכיחים זאת.
בדנמרק יש את שיעור הבריונות הנמוך ביותר בעולם לפי דאטה של המערכת הגלובלית לבדיקת מצב החינוך בכל מדינה (PISA), וגם לפי מדדי החינוך של ה-OECD. לא רק שכמעט ואין מקרי בריונות או החרמות בבתי הספר בדנמרק, לפי המחקרים בעולם, בבתי ספר ברחבי העולם שמפעילים תוכניות חינוך נגד בריונות יש פחות היעדרויות של ילדים, אווירה טובה יותר והצלחה אקדמאית גבוהה יותר.
לפי המחקרים שעשו בדנמרק, לימודי האמפתיה גם הורידו הוצאות רפואיות של מבוגרים (בעיקר על בעיות נפשיות). כמו כן, יותר מ-98% מהמורים זוכים לתמיכה ואהדה של הילדים והוריהם - מה שמוביל לעלייה תמידית באיכות המורים, ומשפר את החינוך האקדמי של המדינה.
ואיך זה עוזר לכלכלה אתם שואלים? לימודי האמפתיה כוללים גם שיעורים באיך לעבוד בצוות. 60% מהמבחנים ומהמשימות בבית ספר בדנמרק הם שיתופיים, ולפי המחקרים "בני נוער אמפתיים הם משתפי פעולה טובים יותר, ובסופו של דבר הופכים למבוגרים מוצלחים שתורמים לאווירת עבודה טובה יותר ויעילה יותר".
יכולות רגשיות גבוהות מאפשרות לילדים לתקשר טוב יותר אחד עם השני ועם מבוגרים. הן מסייעות לפתור בעיות, וקשורות גם ליכולות לעבודה בצוות, מקדמות מנהיגות יעילה יותר, ויוצרות אמון גבוה יותר בבני אדם אחרים. ולכן זה לא מפתיע שדנמרק נמצאת בצמרת של המדינות הכי טובות לעבוד בהן ולחיות בהן.
ובסופו של דבר, כי מה שווה כלכלה עם מספרים חזקים אם העובדים הם יצורים אומללים - מערכת החינוך הדנית היא בעצם פס ייצור לאזרחים מאושרים.
לדנים יש יש מילה שמתארת "אושר משמעותי". המילה - "hygge" (מבוטא הוגה) - מבטאת תחושת סיפוק מהחיים וקשורה מאוד לאיכות החיים והרווחה שנהנים ממנה רוב אזרחי הדנמרק. חוקרים טוענים ש-hygge היא חלק מהאופי הלאומי של דנמרק, אחת מהמדינות המאושרות בעולם על בסיס קבוע. וכן, הרבה מהאושר הדני קשור למערכת שכל הדנים עוברים בה. מערכת החינוך.
ומה בישראל? ערב פתיחת שנת הלימודים, עלה בסקר שהוזמן על ידי "גבעת חביבה" ש-61% מההורים במגזר היהודי לא חושבים שלבתי הספר יש את היכולת להתמודד עם המצב הרגשי והפסיכולוגי של ילדיהם בתקופת המלחמה.
רמת האמון של ההורים מגווני הקשת הפוליטית במערכת החינוך היא מינימלית - בטח בכל הקשור להתמודדות עם האתגרים המנטליים והנפשיים הלא קלים שכרוכים בלחיות במדינה שכבר שנתיים במלחמה.
לא כל ההורים יודו בזה, אבל סביר להניח שאף אחד לא יתנגד ללימודי אמפתיה וחמלה. כישורים חברתיים קריטיים ביותר להצלחת הילד שלהם כמבוגר. יתכן שהם כישורים חשובים יותר מאשר יכולות מתמטיקה, היסטוריה או תנ"ך. אז למה לא להתחיל תוכנית לימודים כזו בעצם?
למה? כי עבור הברברים של הליכוד ומפלגות הממשלה, לימודי אמפתיה נוגדים את כל סט האמונות הפרימיטיביות שלהם, ולכן נותר רק לקוות שהממשלה תיפול ואנשי חינוך רציניים ולא קבלני קולות של הליכוד יתחילו לנהל את משרד החינוך.
בסופו של דבר, זה יעשה טוב יותר לכולם.